למרות ירידה בעצימות הלוחמה: המצב בסוריה עדיין שברירי ומסובך

מספטמבר 2015 הרחיבה רוסיה את מעורבותה בסוריה ובמהלך שנה הצליחה לייצב את משטרו של אסד. לאחר כיבושה של חלב מידי המורדים, התקיימו ב-24-23 בינואר באסטנה, בירת קזחסטאן, שיחות בדבר הפסקת אש בסוריה. השיחות הן המשך להחלטת מועצת הביטחון 2254  מ-2015, שקראה להפסקת אש ולהתוויית מפת דרכים לשיחות פוליטיות בין הצדדים.

2017-02-07_201012

הנשיאים פוטין ואסד בעת מפגש במוסקבה (צילום: ספוטניק)

מי משתתף בשיחות ומי לא? הכוח היוזם העיקרי לוועידה באסטנה הייתה רוסיה ומשתתפות בה גם איראן וטורקיה. ארה"ב, שהייתה אז בתקופת המעבר בין אובמה לטראמפ, לא שלחה נציג מיוחד לשיחות, אבל שגרירה באסטנה השתתף כמשקיף. נציג האו"ם, סטפן דה מסטורה, השתתף גם הוא בשיחות. מבין המדינות הערביות,  רק ירדן הודיעה (ורק השבוע) שתשתתף בתהליך,  ואילו  נציגות אירופית נעדרת. אי ההשתתפות של ארה"ב ואירופה ומרבית המדינות הערביות היא השתקפות מדהימה של השינויים שחלו במזרח התיכון מאז האביב הערבי.

איראן היא בעלת ברית של אסד ותומכת בו כלכלית וצבאית. כוחות איראניים ממשמרות המהפכה (כוח אלקודס) נמצאים בסוריה. לאיראן גם שליטה על כוחות החיזבאללה הלוחמים לצד המשטר. צבא טורקיה פלש לצפון סוריה באוגוסט 2016 כדי למנוע יצירת רצף כורדי לאורך הגבול בין טורקיה לסוריה (מבצע 'מגן הפרת'). לצד הצבא הטורקי נלחמים כוחות מורדים הקוראים לעצמם 'הצבא הסורי החופשי' (FSA). כוח זה, שברובו היה מורכב מאלמנטים בצבא הסורי שהצטרפו למורדים – התפלג והיום הוא תלוי בטורקיה.

הכוחות הכורדיים ברוג'בה בצפון סוריה (PYD) אינם משתתפים בוועידה בגלל התנגדות ממשלת ארדואן. טורקיה רואה בהם אירגון המסונף ל-PKK  שהוגדר בטורקיה כארגון טרור. עם זאת, הכוחות הכורדיים מתואמים עם הרוסים באמצעות משלחת שלהם במוסקבה.

דאעש וג'בהת פתח א-שאם (שרשור של ג'בהת א-נוסרה, שהיא   עצמה   שרשור   של   אל-קעאידה)  אינם  משתתפים  ומוגדרים בפי כל המשתתפים כטרוריסטים. בין הקבוצות האיסלמיסטיות בהן תמכו הסעודים ומדינות המפרץ, 'ג'יש אל איסלאם' ועוד כשישה ארגונים החליטו להשתתף בשיחות. 'אחראר א-שאם', ארגון סוני איסלמיסטי שרוסיה רואה בו ארגון טרור, לא השתתף אך לא התנגד להשתתפות אחרים בוועידה.

הפסקת אש שרירה

קשה לקבוע עדיין אם הוועידה הצליחה. אך עובדה היא שהפסקת האש מחזיקה, לרוב, מעמד. אמנם יש עדיין פה ושם התקפות של דאעש וג'בהת פתח א-שאם האיסלמיסטיות, ויש גם התקפות של הצבא הסורי ואפילו הפצצות רוסיות. אך רוב הקבוצות שומרות על הפסקת אש. תהליך חשוב אחר שמתחולל הוא התפרקות רבות ממאות הקבוצות השונות, היפרדותן מהקבוצות הנחשבות טרוריסטיות והתמזגויות חדשות ביניהן.

לקראת המשא והמתן הפוליטי, הניחו הרוסים על שולחן הוועידה הצעה של חוקה חדשה לסוריה מאוחדת. הצעה זו היא ראשונית ואינה מחייבת. תחילה סירבו קבוצות המורדים אפילו לעיין בה, אך בשבועות האחרונים מתפרסמים עליה יותר פרטים. מדובר בה על סוריה כמדינה מאוחדת, לא פדרציה. סוריה לא תקרא הרפובליקה הערבית ולא יאמר שהמדינה או החוק צריכים להישען על האיסלם. המשטר יישאר נשיאותי אך הנשיא יוכל להיבחר רק לשתי קדנציות – של שבע שנים כל אחת. סמכויות  הנשיא יהיו פחותות לעומת סמכויותיו היום. המשטר יהיה מבוזר יותר ותהיה ואוטונומיה תרבותית לקבוצות השונות. באזורים הכורדיים תהיה הכורדית שפה רשמית בצד הערבית. מועצת השרים תתבסס על הפסיפס העדתי בסוריה. שינויים בחוקה ייעשו במשאל עם. אלה מקצת מהשינויים עליהם מציעים הרוסים לצדדים לדון.

בינתיים היו תגובות שונות להצעה: 'אל אהרם' המצרי הגיב בחריפות נגד הצעת החוקה, וקבע שיש בסוריה מספיק אנשים שיכולים לכתוב חוקה ואין צורך שהיא תיכתב בידי זרים כבמדינה קולוניאלית. הוזכרה החוקה שהאמריקאים, בראשותו של נציבם פול ברמר, השיתו על עיראק וכישלונה האיום. יש להניח שעוד נכונים לנו דיונים רבים עד שיתגבש מתווה לסוריה החדשה. בחודש הקרוב אמורים הצדדים לשוב ולהתכנס בז'נבה.

רוסיה-איראן-סוריה: הציר המתהדק

בינתיים מתהדקת הברית הסורית-רוסית. בטרטוס הורחב השטח של הבסיס הימי הרוסי ובקיממים מוקם בסיס אווירי רוסי גדול. גם יחסי המשטר עם איראן מתהדקים: איראן קיבלה 5,000 הקטר לגידולים חקלאיים בסוריה וזיכיונות למסופי גז ונפט. חברת הטלפונים האיראנית קבלה זיכיון בסוריה ויש תכניות לחבר את סוריה, לבנון ועיראק לרשת החשמל האיראנית.  ישראל אינה מרוצה מהתפתחויות אלה, ודוחפת את הממשל האמריקאי לדרוש את סילוקן של איראן והחיזבאללה מסוריה. בישראל עדיין מדברים על חלוקת סוריה לאזורי השפעה: רוסי, טורקי ואמריקאי. מיד עם כניסתו לתפקיד, פרסם טראמפ הודעה בדבר תמיכה בכינון אזורי ביטחון בסוריה. צבא ארה"ב כבר ביצע תקיפה בתימן מאז כניסתו של טראמפ לתפקיד, והנשיא החדש משמיע אזהרות כלפי איראן. אלא אם יחליט טרמפ להתעמת עם איראן, לא נראה שישראל הימרה על הצד העולה במזרח התיכון.         

                                                                           אבישי ארליך

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"