עוד לפני הרצח בידי שוטרים של האזרח השחור ג'ורג' פלויד וגל המחאות שבא בעקבותיו, למאבק המעמדי והאנטי–גזעני שורשים עמוקים במיניאפוליס. העיר נוסדה על גדות נהר המיסיספי, בסמוך למפלים הגדולים, בנקודה הצפונית ביותר אליה ניתן לשוט במעלה הנהר. החקלאים הלבנים שהתיישבו במיניסוטה ובדקוטה במאה ה-19 שלחו את התוצרת שלהם למיניאפוליס, שם הועמסה על ספינות שהעבירו אותה במורד הנהר לניו–אורלינס. כוחם של המפלים שימש לטחון את החיטה, וכך הפכה מיניאפוליס ליצרנית הקמח המובילה בעולם.
כשטחנות הקמח ותעשיות אחרות התפתחו, התרחב גם המאבק המעמדי בין הבוסים שהרוויחו לבין הפועלים המהגרים שעבדו עבור שכר רעב. למיניאפוליס היסטוריה עשירה של מאבק מעמדי. כאיש צעיר השתתפתי בחלק מן המאבקים הללו.
שובתים נגד שוטרים במהלך שביתה בעיר מיניאפוליס, 1934 (צילום: פיפלס וורלד)
בשכונות דרום–מיניאפוליס צמחו בשנות ה-30 מועצות מובטלים מאורגנות היטב, בתמיכת המפלגה הקומוניסטית. בשנת 1935, מפעל המתכת "עיר הקמח" במיניאפוליס הפך לזירת מאבק. פועלים שובתים נאבקו בשוטרים חמושים בשדרה ה-27. עובדים, תושבים ועוברי אורח הוכו ונורו בידי המשטרה, ושניים נהרגו.
40 שנה מאוחר יותר עבדתי אני באותו מפעל. הייתי שותף בהנהגה של מאבק עובדים נגד הנהלה שפיטרה עובדים על ימין ועל שמאל, סירבה להעסיק נשים, והנהיגה תנאי עבודה מסוכנים שהובילו לתאונות רבות. שבתנו במשך שישה שבועות והצלחנו להשיג חלק מדרישותינו. הניסיון שלי במאבק ב"עיר הקמח" הוביל אותי להצטרף למפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית.
המאבק המעמדי לובש צורות שונות. בשנות ה-60, מיניאפוליס הייתה הריכוז העירוני הגדול ביותר של אוכלוסייה אינדיאנית–ילידית בכל ארה"ב, וב-1968 ייסדו בה פעילים מקהילה זו את התנועה האינדיאנית האמריקאית, שמילאה תפקיד חשוב במאבקיהם של העמים הילידיים להכרה בזכויותיהם.
מיניאפוליס הייתה גם אחד המוקדים החשובים להתנגדות למלחמת וייטנאם ולמלחמות האימפריאליסטיות במקומות אחרים. העיר שלחה לקונגרס כמה מהנציגים השמאליים ביותר שכיהנו בו: דון פרייזר בשנות ה-60, קית' אליסון, ולאחרונה גם חברת הקונגרס אילהן עומר. העיר תמלא את חלקה בסילוק טראמפ.
כמו חלקים אחרים במדינה, גם מיניאפוליס נאלצה להתמודד עם גזענות לבנה. חוקים לשוויון בדיור שנחקקו בשנות ה-40 לא היטיבו עם האוכלוסייה השחורה של העיר. רק בשנות ה-70 הצליחו משפחות שחורות לצאת משכונות שעברו גטואיזציה. אפלייה בהשכרת דירות הייתה נפוצה מאד, ובתי ספר בשכונות שחורות סבלו מקיפוח קשה בתקציבים.
אבל גרועה מכל הייתה המשטרה. למרות שמדובר בעיר פרוגרסיבית, המשטרה של מיניאפוליס ידועה שלמצה בגזענותה. זה היה נורא לפני 50 שנה, ואני עצוב לראות שזה לא השתנה. המאבק חייב להמשך.
ג'ו ברניק, "פיפלס וורלד"
