ברוח המימרה הישנה, תמיד יימצא מישהו שינער את האבק מעל רעיונות ניאו–ליברליים מבית מדרשם של חסידי "המדינה הקטנה" ומחסלי מדינת הרווחה, ועוד יכריז על מרכולתו כמרכיב במלחמה בעוני.

ח"כ אלי אלאלוף מ"כולנו" (צילום: המרכז האקדמי רופין)

בשבוע שעבר הצטרף לרשימה בלתי–מכובדת זו ח"כ אלי אלאלוף ממפלגת כולנו של שר האוצר, המכהן כיו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. אלאלוף הודיע, כי הקים ועדה בראשותו שתטרח על הכנת חוק שיהפוך את קצבות הילדים והזקנה ומענק הלידה מקצבות אוניברסליות (הניתנות לכל תושב קבע ללא מבחן הכנסות) לקצבות סלקטיביות (התלויות בגובה ההכנסה).

יוזמתו הבלה מזוקן של אלאלוף הזכירה לי את הכרזתו החסודה של ח"כ דן תיכון מהליכוד, בשבתו במליאה כיו"ר הכנסת (1999-1996), כי אינו מבין מדוע ילדיו המסודרים כלכלית צריכים לקבל קצבת ילדים עבור נכדיו. כמו תיכון, גם אלאלוף הצביע על אנשים בעלי הכנסות בינוניות ומעלה ואמר בפאתוס: "יש להם מספיק כסף, הם אינם זקוקים לקצבות האלה" ("דה מרקר", 11.9).

ההתחכמות בדבר בעלי אמצעים שאינם זקוקים לקצבות ילדים וזקנה נועדה, אז והיום, להכפיף את הביטוח הלאומי לאוצר ולהפוך אותו ממוסד ביטוחי (כל תושב חייב בתשלום וזכאי לקצבה) ללשכת רווחה, המשלמת לעניים כשיש לה ולפי מה שהאוצר הקציב לה.

ריסוק הביטוח הלאומי הוא אבן פינה בריסוק מדינת הרווחה (על כל מגבלותיה). כיום, למשל, קצבת ילדים משולמת לחשבון הבנק של האם לפי המידע על גילו של הילד, קצבת הלידה משולמת לכל אם שילדה, וקצבת זקנה – לכל מי שהגיע לגיל 70.

לפי אלאלוף, כל אם וכל קשיש יצטרכו להביא אישור הכנסה נמוכה, כדי לקבל קצבה. אך הפיכת קצבות לתשלום לעניים תפגע קודם כל בעניים. הניסיון הוכיח, כי דווקא בקרב מעוטי ההכנסה ומיעוטים יש מודעות נמוכה לזכויות שונות, ובכלל זאת לקצבות.

השלב הבא הבלתי נמנע של מהלך כזה הוא ערעור על עצם התשלום לביטוח הלאומי: אם קצבת הזקנה אינה מובטחת לכולם, מדוע כולם צריכים לשלם עבור ביטוח זקנה כזה? אך אם לא כולם משלמים – הביטוח הלאומי מאבד את זכות קיומו.

ב-30 השנים האחרונות בוצעו שוב ושוב קיצוצים בגובה הקצבות, ובמיוחד – בקצבת הילדים, ששיעורה היום (150 שקל לחודש), הוא ממש בדיחה. אך באוצר, שבראשו עומד משה כחלון, ראש מפלגתו של אלאלוף, סבורים שזה לא מספיק, ועכשיו צריך לנסות שוב את חיסול הביטוח האוניברסלי.

אם אלאלוף ודומיו סבורים, שצריך לקחת יותר מהעשירים, הדרך הפשוטה והבטוחה היא – העלאת מס ההכנסה שמשלמים שכירים, עצמאים וגם פנסיונרים שהכנסתם גבוהה מסף מסוים. אך ממשלת נתניהו–כחלון סולדת מהדרך הישרה הזאת ודווקא מפחיתה את מס ההכנסה ואת מס החברות. אלאלוף, שמיצב עצמו ציבורית כלוחם בעוני, מוכיח ביוזמתו לקצבות תלויות הכנסה כי הוא תלמיד נאמן של מילטון פרידמן, שהטיף לביטול שכר המינימום ולהפרטת הביטוח הלאומי כדרך להילחם בעוני, ואשר יישום משנתו העמיק את הקיטוב החברתי בעולם לממדים חסרי תקדים.

תמר גוז'נסקי

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב