מסתמן כי השוטרים שהיו מעורבים בפינוי הכפר הערבי–בדואי הבלתי מוכר אום אל–חיראן, שהסתיים במותם של השוטר ארז לוי ותושב המקום יעקוב מוסא אבו אל–קיען, לא יעמדו לדין – כך נסמר לראשונה אתמול (שלישי) בשידורי "כאן". זאת "לאחר שגרסתם נמצאת תואמת את הראיות בשטח", ובמחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) המליצו שלא להעמיד לדין פלילי.
יו״ר הרשימה המשותפת, ח״כ איימן עודה (חד"ש) הגיב אמש לפרסום חוות הדעת של מח״ש בנוגע לאירועי אום אל–חיראן ואמר: "אי העמדה לדין של השוטרים שירו ביעקוב אבו אלקיען ואז מנעו ממנו קבלת טיפול רפואי עד שדימם למותו, תהיה כמו נתינת רישיון להרוג אזרחים ערבים. רק אתמול פורסם באופן רשמי וצפוי, כי תנאי הקבלה הראשון ליישוב חירן שמתוכנן לקום על חורבות אום אל–חיראן הוא שתהיה יהודי, וזה כנראה במסגרת הרצחת וגם ירשת? נמשיך להאבק על השארת הכפר אום אל–חיראן על אדמותיו ועל חשיפת האמת ועשיית צדק עבור יעקוב אבו אלקיען ומשפחתו". ח"כ עודה נפצע בעת הפינוי ב-18 בינואר האחרון.
על פי השידור ב"כאן", בחקירתם במח"ש, שנמשכה כחצי שנה, "לא נמצא חשד כי פעלו בצורה פלילית". החקירה הסתיימה והחומר יועבר ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ולפרקליטות המדינה, שבסמכותם להפוך את ההחלטה – "אך הסיכוי לכך נמוך".
יצוין שהתנהלות המשטרה העלתה סימני שאלה רבים. בתחילה טען הארגון, ובראשו המפכ"ל רוני אלשיך, כי אל–קיען נסע באורות כבויים, ואילו השוטרים ירו באוויר כדי להזהירו ובשלב זה הוא האיץ. אולם בסרטונים שפורסמו לאחר הפינוי נראה כי הדבר לא מדויק. כמו כן, המשטרה מיהרה לקבוע כי מדובר בפיגוע, בגיבוי השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, זמן קצר לאחר האירוע. לאחר מכן שינו השר והמפכ"ל את גרסתם וחזרו בהם מקביעתם החד משמעית, וכינו זאת "אירוע קשה ומצער". מתחקיר האירוע עולה כי אל–קיען מת מדימום פנימי לאחר שנפצע בשטח ונותר מתבוסס בדמו במשך 20 דקות, ולא פונה לבית חולים.
השבוע פורסם בעיתון "הארץ" כי תקנון של האגודה השיתופית של חירן, היישוב המתוכנן לקום על הריסת הכפר אום אל־חיראן, קובע כי רק יהודים יוכלו להיות חלק ממנה. המדינה עצמה מסרה לבג"ץ ב–2013, בעתירה נגד הליך הקבלה ליישוב כרמית, כי אין להתנות קבלה ליישוב בקריטריונים מסוג זה, ולמעשה קבעה שחברי האגודה השיתופית אינם יכולים לקבוע מי יוכל להתגורר ביישוב.
לידי מרכז עדאלה, המייצג את התושבים הבדואים של אום אל־חיראן, הגיע התקנון של האגודה השיתופית בחירן, שלפיו "יכול להתקבל כחבר באגודה רק אדם, שאושר על ידי ועדת הקבלה, ואשר נתמלאו בו כל סגולות הכשירות המפורטות להלן: יהודי אזרח ישראלי או תושב קבע בישראל, השומר תורה ומצוות לפי ערכי היהדות האורתודוקסית".
עו"ד סוהאד בשארה מעדאלה כתבה למועצה הארצית לתכנון ובנייה כי התקנון מנוגד להצהרת המדינה בפני בג"ץ, שלפיה כל אזרח ישראלי יוכל לגור ביישוב המתוכנן. בתגובתה לעתירה נגד הפינוי של הכפר מסרה המדינה: "היישוב חירן מתוכנן כיישוב כללי, שבו יכול להשתלב כל ישראלי מכל עדה ודת". בשארה ציינה שתנאי הקבלה סותרים גם את החלטת המועצה לתכנון ובנייה. בעבר טענה המועצה כי "מדובר ביישוב המיועד לאוכלוסייה הכללית. לעת שיווק המגרשים והקצאת הזכויות בשטח התוכנית המפורטת… ובהתאם להלכת קעדאן (שאסרה החכרת קרקעות ליהודים בלבד), תעמוד בפני העוררים, כמו גם בפני כל בני מגזר או ציבור אחר… האפשרות לרכוש מגרשים ולגור ביישוב החדש".
עו"ד מאיסאנה מוראני פנתה למנדלבליט, בדרישה למנוע הקצאת קרקעות ביישוב לגרעין חירן. לדבריה, "מדובר בהקצאת קרקעות לגוף מפלה הפועל ממניעים גזעניים ומגביל את החברות בו לקבוצה לאומית ודתית מסוימת, תוך הדרה של קבוצות אחרות. משכך, אין ספק כי הקצאת הקרקעות לגרעין חירן מהווה אפליה פסולה של האזרחים הערבים. הקמה של יישוב ליהודים בלבד אינה אפשרית מבחינה משפטית, בהיותה נוגדת וסותרת את ההצהרות של באי כוח המדינה שהוצגו בפני בית המשפט העליון, ומנוגדת לפסק הדין.. שניתן בהסתמך על העובדה שלא מדובר בהקמת יישוב על בסיס אתני".
בשנת 2013 עתרה האגודה לזכויות האזרח נגד הליך קבלה דומה שהתנהל ביישוב כרמית. בכרמית הוקמה על ידי הסוכנות היהודית, שקיבלה את ההרשאה לפיתוח היישוב על ידי רשות מקרקעי ישראל, אגודה שיתופית בעלת קריטריונים זהים, שבראשם הסעיף כי חברות באגודה תתאפשר למי ש"יהודי, אזרח ישראלי או תושב קבע בישראל השומר על ערכי היהדות".
