בטור ארוך ומפורט העריך הפרשן הפוליטי יוסי ורטר ("הארץ", 24.7), את הסיכוי של חבירה אפשרית בין מרצ לבין רשימת "המחנה הציוני" (המורכבת ממפלגת העבודה ומהתנועה של ציפי לבני) לקראת הבחירות הבאות לכנסת. "אני לא פוסלת כלום. מסגרות פוליטיות הן רק בסך הכל אמצעי שמשרת מטרה", ציטט ורטר דברים שאמרה יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון, בוועידת מפלגתה לפני כשלושה שבועות.
ראשת מרצ, ח"כ זהבה גלאון, לצידה יו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה (חד"ש) והעיתונאית נחמה דואק מ"ידיעות אחרונות", בכנס שלום עכשיו שנערך ביום שישי האחרון בתל-אביב (צילום: שלום עכשיו)
אומנם, אין זו הפעם הראשונה שמוצע להקים מערך בין מרצ לבין מפלגת העבודה. האחרון שדיבר על כך ברצינות היה ח"כ אילן גילאון ממרצ, בעת שהתמודד על ראשות מפלגתו מול זהבה גלאון, וקדם לו חיים (ג'ומס) אורון, בשלהי כהונתו כיו"ר המפלגה. אולם הפעם הרעיון נזרק לאוויר בתום מערכת בחירות שבסיומה עברה מרצ את אחוז החסימה בשן ועין, לאחר שנגוזו תקוותיה להגדיל את כוחה. במקום הכפלת כוחה מ-6 מנדטים ל-12 מנדטים (כפי שחזו לה כמה מסקרי דעת הקהל, לפני מלחמת עזה בקיץ 2014), הצטמצם ייצוגה בכנסת ל-5 מנדטים. וגם זאת, רק לאחר שניהלה בימים האחרונים לפני הבחירות קמפיין "גוועלד", שמטרתו הייתה להבהיל את ציבור תומכיה ולהבהיר להם, כי אם ילכו לרעות בשדות זרים ולא יצביעו למרצ – המפלגה כלל לא תיוצג בכנסת ה-20.
מרצ בהנהגתה של זהבה גלאון ניסתה לנקוט בקו המצטייר כיותר שמאלי (למשל, ביחסה הביקורתי כלפי "צוק איתן", בשונה מתמיכתה הגלויה במתקפת "עופרת יצוקה", בדצמבר 2008). גם בפעילותה הפרלמנטרית בדיוני הכנסת, מצאה עצמה סיעת מרצ מצביעה לעיתים קרובות יחד עם חברי הכנסת של הרשימה המשותפת – ובניגוד לעמדת מחנה הציוני. חברי הכנסת של מרצ הציעו, למשל, לבטל את "חוק החרם", וזאת במקביל לסיעת הרשימה המשותפת. שתי הסיעות היו היחידות בכנסת שתמכו בהצעה זו, בעוד שחברי הכנסת של המחנה הציוני (גם כאלה הנחשבים שמאליים, דוגמת יוסי יונה וסתיו שפיר) הצביעו עם הממשלה.
על התנגדותה של כל סיעת מרצ להצעת החוק של סיעת הבית היהודי לגבי "החמרת הענישה בדבר מיידי אבנים", יצא עליה קצפם של כמה מחברי הכנסת של המחנה הציוני. ח"כ איציק שמולי, למשל, התכתש מילולית עם ח"כ תמר זדנברג ממרצ, ואמר לה כי היא "חותכת לכיוון בל"ד" ו-"עוד רגע תזרקי עליי אבן". מזכ"ל מפלגת העבודה, ח"כ חיליק בר, התריס כלפי זדנברג: "אם יש את זועבי ללכלך על צה״ל, למה צריך אותך?". התייחסותה של ראשת מרצ להתקפה המכוערת הזו הייתה סלחנית: "אמרתי לעצמי, זהבה, תירגעי, תנשמי, את לא חייבת לראות עין בעין עם כל חברי האופוזיציה. מותר לשמולי לחשוב אחרת לגבי חוק כלשהו. מה קרה?" –התוודתה באוזני פרשן "הארץ".
אם כך, בעוד שמפלגת העבודה (במסגרת סיעת "המחנה הציוני") נעה ימינה, וחברי הכנסת שלה מתחרים ביניהם בהתלהמות כלפי מי שמחזיקים בעמדות יוניות משלהם, ובעוד מרצ מצטיירת כהולכת שמאלה (כפי שמתבטא ברקורד שלה בהצבעות בכנסת, גם בנושאים שאינם מצויים בקונצנזוס) – אז נראה כי הרצון של גלאון בברית אלקטורלית בין שתי המפלגות עשוי להישאר בתור תכנית על הנייר בלבד.
אומנם, ייתכן כי גלאון תשתמש בהפחדות מפני כישלון בבחירות הבאות כדי לאלץ את מוסדות מפלגתה ואת חברי הכנסת שלה לשקול ברצינות הליכה עם מפלגת העבודה. אולם אם מרצ היא העגל שלא ממש רוצה לינוק, הרי שמפלגת העבודה היא הפרה שבטוח לא רוצה להניק. צירוף מרצ אינו משרת את ניסיונו של יו"ר המחנה הציוני, ח"כ יצחק הרצוג, לטשטש את זיהויה בציבור של מפלגתו כמפלגת שמאל. כך התיישר הרצוג בהתלהבות לימין נתניהו בשאלת הסכם הגרעין האיראני.
חשוב להכניס לדיון את מה שגלאון השמיטה, והוא – המימד הערכי. על בסיס אלה עקרונות ואלה תפיסות עולם הולכים יחד לבחירות? אם, כפי שאמרה פעם סיסמת הבחירות של מרצ, הלב שלה נמצא בשמאל – אז מדוע להתעקש להפקיד את עתידה בידי מפלגה המחקה את מדיניות הימין?
א"ו
