ניסיון הפיכה נגד ארדואן ב-15 ביולי לא היה תרחיש מבוים, כפי שטענו סיפורי קונספירציה בטורקיה. בראש הקושרים עמדו גנרלים וקולונלים שהפעילו יחידות מכוחות היבשה, האוויר, השריון, הצי והז'נדרמריה. היו מאות הרוגים ואלפי פצועים, הופצצו מרכזי שלטון ונגרם נזק רב.
חרף ניסיון ההפיכה, המאבק המעמדי בטורקיה לא פוסק: הפגנת פועלי מתכת נגד פיטורים (צילום: עיתון אברנסל)
מפלגת ארדואן 'הצדק והפיתוח' (AK) מציגה תמונת אירוע מעוותת, לפיה ארדואן הציל את הדמוקרטיה מהשתלטות של ארגון בוגדני שהשתלט על כל מנגנוני המדינה – הארגון 'חיזמה' ('שירות') בראשות האימאם פתואללה גולן היושב בפנסילבניה בארה"ב. 'חיזמה', שכנראה השתתף בניסיון ההפיכה, לא היה המארגן היחיד. קשה להניח שהגולניסטים מקובלים בצבא, שכן הם היו שותפים עיקריים של ארדואן במשפטי הראווה 'ארגניקון' ו'בליוז' (2007-2012), בהם הודחו ונאסרו, בטענות שקריות, מאות אנשי צבא, שרק ב-2014 טוהר שמם. אך ארדואן ניצל את ניסיון ההפיכה כדי להדיח שליש מהגנרלים.
ה'המון' שממלא עדיין את הרחובות הם בעיקר תומכי מפלגת ארדואן (שקיבלה כמחצית מהקולות בבחירות האחרונות) המשוטטים ברחובות ומשליטים טרור כלפי כורדים, עלווים וקבוצות חילוניות כמליציות של המשטר. ארבע המפלגות העיקריות התיצבו נגד ההפיכה. השמאל הפגין בסיסמא הכפולה: "נגד ההפיכה – נגד דיקטטורה".
בראיה יותר מעמיקה, האירועים בטורקיה הם שלב במאבק מתמשך בתוך המעמד השליט הבורגני הניאו-ליברלי בין שתי פרקציות, שתיהן אנטי דמוקרטיות. האחת שואפת למצב את טורקיה כחלק מהמערב האימפריאליסטי (הפרקציה האטלנטית). השנייה בראשות ארדואן שואפת למצב את טורקיה ככוח מרכזי באיסלאם הסוני (מהבלקן ועד קזחסטאן). ניסיון ההפיכה החריף את המאבק בין הפרקציות לעבר מלחמת אזרחים
אלימה בין תפיסת ההשתלטות ההדרגתית של ארדואן לבין התפיסה הפוטשיסטית של המורדים. ניצחונו של ארדואן אינו ניצחון הדמוקרטיה – הוא מבשר האצה והחרפה של הדיכוי והתבססותו על שלטון אוטוקרטי.
מראשית הרפובליקה הטורקית (1923), ניסה הכאמליזם לנתק את טורקיה מהמזרח ולעגן אותה במערב, במוסדותיו ובציווליזציה המערבית. משנות ה-70 התפתחה בקרב המוני העובדים והעניים ריאקציה לבורגנות המערבית ובעיקר לגילויים התרבותיים ולאורח החיים המתמערב. על הרקע הזה קמה 'מפלגת הסעד' (RP) המוסלמית העממית, שנאסרה בחוק, של אירבקן, שארדואן הפך יורשו הכריזמטי. במפלגתו של ארדואן מיוצגת גם הבורגנות הפרובינציאלית הקונסרבטיבית, שמאז שנות ה-90 נעשית בורגנות ניאו-ליברלית.
תנועתו של גולן (שמזכירה את חב"ד), יריבו של ארדואן, היא אחת מהאחוות הדתיות העיקריות התומכות ב-AK ושיתפה פעולה, שנים רבות, עם ארדואן. זו תנועה מיסטית, כריזמטית, אנטי קומוניסטית ופרגמטית. בעוד שארדואן דוגל באיסלאם פוליטי, גולן דוגל באיסלאם חברתי (חדירה חשאית לארגונים חברתיים ושליטה בלתי ישירה דרכם). מאז 2013 העמיקו הבקיעים בתוך AK (גול נגד ארדואן). ארדואן פועל בצורה דכאנית נגד תנועות חברתיות (פארק גיזי), וסוגר בתי ספר גולניסטים. הגולניסטים מצדם חושפים שחיתויות ענק בסביבתו של ארדואן.
בעקבות ניסיון ההפיכה, הכריז ארדואן מצב חירום, השעה זכויות אדם, ומאיים בחידוש עונש המוות. התנועה הגולניסטית, שיש בה מליוני חברים, הוגדרה ארגון טרור. בטיהורים חסרי תקדים בכל מערכות המדינה והחברה הודחו עד כה כ-60,000 בעלי תפקידים בצבא ובמשטרה, שופטים, מורים, מרצים, ראשי מוסדות אקדמיים, מושלים, ראשי ערים, אנשי תקשורת. חלקם נכלאו באצטדיונים, הוכו ועונו. כמה מהשנויים מרכזים את הכוח בידי הנשיא והם בניגוד לחוקה הנוכחית, עליה קורא ארדואן תיגר.
מאזן הכח השתנה, וארדואן מנצל את ההפיכה שכשלה כדי להנדס מחדש, במחי אחד, את כל מנגנוני המדינה, שקודם נזהר לשנות בצעדים מדודים. ארדואן מדכא את השמאל ומכניע את שאר האופוזיציה.
הטיהורים בצבא הם למגינת לבו של המערב. הצבא הטורקי הענק, למעלה ממיליון חיילים, הוא עמוד התווך של נאט"ו, הצד הצבא האמריקאי. הברית האטלנטית מודאגת מאד מכך שהצבא הטורקי יחדל להיות גרעין הפרו-מערביות בטורקיה (הם קוראים לזה 'פקיסטאניזציה של הצבא'). אך בניה מחדש של הצבא תארך זמן רב.
שהאצת האיסלאמיזציה תלך יד ביד עם החרפת השיח האנטי-אימפריאליסטי ועם העמקת הקשרים של טורקיה עם רוסיה, סין והציר הסעודי.
אבישי ארליך
