מאת תמר גוז'נסקי
המשורר הצעיר אלכסנדר פן חולל בשנת 1934 מהפך בשירה העברית. בעזרת לבש טרנופולר, העורך של שבועון החוגים המרקסיסטיים, יצאה אז כחוברת הפואמה הפוליטית החריפה "חזון ז'נבה", המוקיעה את מעצמות המערב על האדישות נוכח האיום של מלחמת עולם נוספת ובשל השלמתם המחפירה עם עליית הפאשיזם באיטליה והנאציזם בגרמניה (ר' חלקו הראשון של המאמר, "זו הדרך",19.8).
המיינסטרים התרבותי הציוני דחה את "חזון ז'נבה". בהערה שצירף לפואמה זו (בקובץ "לאורך הדרך", 1956), סיפר פן כי דב סדן, העורך הספרותי של "דבר", יומון ההסתדרות, נימק את פסילת פרסומה במלים: "אין לדבר על הדפסת שיר אנטי-שירי כזה".
תעודת זהות
בבתים המסיימים את "חזון ז'נבה", פנה פן בגוף שני ("אתה") אל הפועל, אשר מגויס כחייל לעת מלחמה ומשלם את מחירה, וקרא לו לפקוח עיניים ולעצור את מרכבת המוות בטרם תגלוש במורד.
רעיון זה של התנגדות פעילה של פועלים למלחמה, במטרה למנוע אותה ואת הזוועות הנלוות אליה בהכרח, הפך הרעיון המרכזי של הפואמה הפוליטית-הפיוטית השנייה שכתב פן – "נגד!", שהודפסה בשבועון "במפנה" ב-1935.
פן עצמו כתב על המקום המהותי שתופס השיר "נגד!" במכלול יצירתו: "בשיר זה רואה המחבר את תעודת זהותו הפוליטית-חברתית בשירה העברית" ("לאורך הדרך", ע' 475).
בקצב מצעד הפועלים
בפואמה "נגד!", בהבדל מ"חזון ז'נבה", יצר פן שיר מגייס התנגדות הכתוב בקצב המעלה בזיכרון את התנועה הפועמת ואת ההמולה של המכונות בסרט "זמנים מודרניים" של צ'רלי צ'פלין (שיצא לאקרנים ב-1936, שנה מאוחר יותר): אצל פן, הברגים "נעים ברטט", המנוע – "מזיע", המכונה "מונה הדופק".
אך הדמות המחוללת את הפעולה המהותית בשיר אינה המכונה, אלא הפועל בעל ההכרה החברתית, המתרגם את סבלו כפועל וכחייל להמנון התנגדות של מעמד הפועלים.
פן בונה בשירו, צעד אחר צעד, את צמיחת הפועל הפשוט למנהיג פועלים. כותרת המשנה של השיר היא "סיפור על אחד אדם פשוט", והוא מתחיל במלים המתארות אותו כאחד מרבבות, אשר נאלץ למכור את שריריו בזול ולהסתכן בתאונת עבודה כדי להביא פת לחם למשפחתו, הכוללת אם זקנה, אישה פועלת, בת קטנטונת, בן פעוט.
בשיר זה השליך פן לפח את הרטוריקה הציונית של התקופה, אשר שרה שיר הלל לחרושת ולחקלאות ולחלוצים אידיאליסטים. דוגמא לשיר הלל כזה היה "גלגלי העולם" של יחזקאל סן, שהודפס ב-1932, ואשר פותח במילים:
גלגלי העולם חורקים שן במפעל / ברנה מתמתח כל שריר.
ב"נגד!", לעומת זאת, העבודה במפעל מפרכת, מייצרים בו תותחים, קורות תאונות עבודה, ואת הפועלים מגייסים בקריאה מקפיאת הדם:
"הקשיבו! / היום הוכרזה מלחמה – / תרחיקו ללכת הפעם!".
אקטואלי יותר מתמיד
"נגד!" הוא מחאה על זוועות המלחמה, אך בעיקר – קריאה חודרת לב להתנגדות, ל"אפשר לחיות אחרת", לחיפוש "הדרך אל הדרור!". בשיר, פצוע המלחמה, שכבר מלאו לו חמישים, מציג את חזונו בהפגנת פועלים המניפים דגלים אדומים: לא למלחמה! להילחם במחרחרי המלחמה!
בישראל 2015 נשמעים דבריו אקטואליים מתמיד:
ואם / באחד הימים, / יכפו על כולנו / מלחמת-לא-לנו – / תדבקו אח באח / וכוונו התותח / בדממה / אל מול פני-המלחמה!
"נגד!", בתוכנו, בקצבו, בלהט הפואטי והפוליטי שלו, שבה את לבם של קוראי העברית במשך עשרות שנים, ורבבות נצרו ועדיין נוצרים אותו בזיכרונם.
הממסד הציוני לא יכול היה לחסום את הפופולריות של השיר. אך כאשר החליטה ההסתדרות לכלול אותו בחוברת שפרסמה, היא צינזרה ממנו את נאום הפועל נגד המלחמה…
"נגד!", הכתוב במכוון בשפה פשוטה וקצבית, נשאר עמנו כשיר שלום פרולטרי, המוקיע את המלחמה ואת המרוויחים ממנה (כספית ופוליטית), אשר מנחיל את מסר ההתנגדות הפעילה ומנהיר באופן פיוטי מדוע במערכה זו כה חשובה אחדות הפועלים.
איור: גרשון קניספל
