"אצלנו בהודו, רבים מהעניים נעדרי כל השכלה, ולכן כשמדברים איתם על פוליטיקה, אין זה נכון להשמיע הסברים שחולפים להם מעל הראש", שמעתי את מנהיג הקומוניסטים ההודים, סיטאראם יצ'ורי, אומר בביקורו בחיפה ב-2007. "כשמסבירים על היחסים בין העם ההודי, הממשלה ההודית וארצות-הברית, מועיל להשתמש במשל על הקוף והמקל: כשאדם חובט בקוף במקל ארוך, הקוף תוקף את המקל, נוהם לעברו ומשתולל – ממש כאילו המקל היה זה שמתקיף אותו. אבל בעצם, מי שמתקיף אותו זה האדם האוחז במקל. אסור להתבלבל בין המקל לבין האדם שמחזיק בו".

יד רוחצת יד: יו"ר נובל אנרג'י צ'ארלס דיוידסון וראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: לע"מ)

ואומנם, גם אנחנו בישראל סופגים הרבה חבטות ממקל גדול, ובהן – המכה של מתווה הגז, אותו מנסה ממשלת נתניהו לאשר. לא רק טייקון הגז המקומי יצחק תשובה, הבעלים של חברת דלק, ייהנה ממתווה זה, אלא גם ובעיקר התאגיד האמריקאי נובל אנרג'י, שהוא הבעלים העיקרי הן בשדה הגז תמר (36%) והן בשדה הגז לוויתן (39.66%). בדומה למשל הקוף, גם כאן ראוי לזהות מי אוחז במקל. מתברר יותר ויותר, שראש הממשלה נתניהו הטיל את כל כובד משקלו למערכה על מתווה הגז, לא מתוך שיקולים של טובת הציבור בישראל, ואפילו לא בעיקר משיקולים של טובת ההון המקומי, אלא – בשירות ההון הזר, האמריקאי.

בכירים בממשל האמריקאי אינם מסתירים את מעורבותם בתהליכי קבלת ההחלטות בישראל, בכל הנוגע להסדרים הנוגעים בגז. שגרירות ארה"ב בתל-אביב, בראשות השגריר דן שפירו, הפכה בגלוי לשופר האינטרסים של חברות האנרגיה האמריקאיות, הפועלות בכלכלה הישראלית: "דיברתי בעבר עם ראש הממשלה נתניהו על נושא הגז הטבעי. זה משאב עצום… לארה"ב יש אינטרס שהכלכלה הישראלית תצמח, ויש בנוסף אינטרס של חברה אמריקאית [נובל אנרג'י – א"ו] שתצליח אחרי ההשקעות הגדולות שהשקיעה. בנוסף, יש לארה"ב אינטרס בקשרים הביטחוניים והכלכליים שהגז הזה יכול לאפשר" – אמר השגריר שפירו בראיון לגלי צה"ל (17.6).

אולם הממשל האמריקאי מפעיל לוביסטים בכירים אף יותר. שר האוצר לשעבר ושר האנרגיה בהווה, יובל שטייניץ, סיפר ל"מעריב" לפני שנתיים (5.4.13) לגבי הלחצים שהפעיל עליו לא אחר מאשר נשיא ארה"ב לשעבר: "חברות האנרגיה שכרו לוביסטים אמריקאים, כולל הנשיא לשעבר ביל קלינטון, ששלח מכתבים וניהל שיחות כדי לפרק את ועדת ששינסקי ולעצור את חוק המיסוי". כן, כן, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא: קלינטון, לשעבר נשיא וחתן פרס נובל, הפך לוביסט בשירות "נובל אנרג'י".

גם שר האוצר שבא אחריו, יאיר לפיד, זכה בביקור של קלינטון הלוביסט. "דה מרקר" דיווח ("הארץ", 20.6.13)  כי לפיד "נפגש בלשכתו עם נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון – ערב הדיון המכריע שקיים בלשכת ראש הממשלה בסוגיית יצוא הגז הטבעי. לפני שנתיים, בעת דיוני ועדת ששינסקי… פנה קלינטון אל כמה משרי הממשלה בבקשה לשקול את כוונתם להעלות את שיעור המיסוי על חברות הגז הפועלות בישראל. זאת, במסגרת קמפיין שיוחס אז לחברות הגז, שניסו לכאורה להפעיל לחץ אמריקאי על גורמים בישראל".

לא רק בכירים לשעבר בממשל האמריקאי מתגייסים להגן על האינטרסים של "נובל אנרג'י", אלא גם בכירים בהווה. בדצמבר האחרון הודיעה מחלקת המדינה האמריקאית, כי שר החוץ ג׳ון קרי שוחח "עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, במאמץ למצוא פתרון למחלוקת בין נובל אנרג׳י לממונה על ההגבלים העסקיים, דיוויד גילה. מלשון ההודעה עולה כי ארה״ב מפעילה לחצים על ישראל למצוא פיתרון שלא יפגע באינטרסים של נובל אנרג׳י" ("דה מרקר" 30.12.14).

השרים כחלון, כץ וגלנט פסלו את עצמם מלהשתתף בהצבעה בכנסת (29.6) בנושא העברת הסמכויות הקשורות במתווה הגז, משום שלדבריהם יש להם ניגוד עניינים – אם בשל מניות בשווי מיליוני שקלים שהם מחזיקים בחברות אנרגיה, ואם בשל ידידותם האישית עם טייקון הגז קובי מיימון. כנראה שבלקסיקון הפוליטי האמריקאי אין דבר כזה "ניגוד עניינים", משום שבזמן ששר החוץ קרי ניצל את מעמדו כדי לקדם את האינטרסים של נובל אנרג'י, היו בבעלותו מניות של החברה בשווי 500 אלף עד מיליון דולר. כך נחשף לפני כשבועיים באתר OpenSecrets. "כמו כן, גורם מקורב לעסקת הייצוא שנרקמה בין לווייתן [שבבעלות נובל אנרג'י] לירדנים סיפר בעבר כי 'מי שעמד מאחורי ההסכם ודחף במרץ להשלמתו היה מזכיר המדינה האמריקאי. קרי פעל לקידום ההסכם מתוך מטרה לבסס את הציר המתון במזרח התיכון – מדינות ערב המתונות וישראל… מבחינתם ההסכם הוא מהלך אסטרטגי'" ("דה מרקר", 25.6).

האמריקאים לא היססו להפעיל ניסיונות שתדלנות לא רק בחוגי השלטון, אלא גם באופוזיציה. יו"ר האופוזיציה, ח"כ יצחק הרצוג, אישר בראיון לגל"צ (30.6): "שוחחתי בחודשים האחרונים עם הצמרת האמריקאית וגם עם שגריר ארצות הברית. הם הביעו עמדה עקרונית שהם בעד פיתוח תשתית הגז ככלי מדיני אזורי". אפילו חברי כנסת  ברשימה המשותפת קיבלו פניות טלפוניות ("הארץ", 30.6).

יום העצמאות האמריקאי, שנחגג (1.7)  בבית השגריר שפירו, סיפק הזדמנות להמחיש בצורה גראפית את מפת האינטרסים, כאשר בהזמנה לאירוע – בו השתתף גם ראש הממשלה נתניהו – צוינה שורה של נותני חסות, וביניהם… נובל אנרג'י…

אורי וולטמן

המאמר מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"