במקום למלא את רשימת המינויים לתפקידי מפתח בממשל ולהתחיל לעבוד על פי תכנית, מתנהל טראמפ כאילו הוא עדיין במסע בחירות. מינויים רבים, ומדובר במאות, לתפקידי מפתח בצמתי השלטון בארה"ב עדיין לא מאוישים. על כמה מהם מתחולל מאבק על אי אמירת אמת מלאה בתחקור שלפני המינוי. הנשיא בעימות כמעט יומיומי עם התקשורת ועם זרועות ממשל אחרות, כולל הממסדים הביטחוניים ומערכת המשפט.

מנהיגת הימין הקיצוני הצרפתי, מרין לה-פן, בעת מסיבת עיתונאים במטה הפלגנות הנוצריות בביירות, 21 בפברואר האחרון (צילום: הומניטה)

כנשיא שעלה מחוץ לממסד הרפובליקאי, אין לטרמפ סמכות ושליטה לגבי הרוב הרפובליקני בקונגרס. ההפגנות בארה"ב נגד הנשיא החדש ובעדו נמשכות וחלק מהעימותים מתדרדרים לאלימות. באווירה זו מתגברות הגזענות, האיסלמופוביה והאנטישמיות. במדיניות החוץ לא ברור  אם פניה של ארה"ב להגמוניה או להתבדלות? לגיבוש הסכמות עם רוסיה ועם סין או לחידוש המלחמה הקרה? לחידוש הברית עם נאט"ו והאיחוד האירופי או למדיניות של 'הפרד ומשול' אמריקאית בתוך אירופה? למעורבות נוסח אובמה במזרח התיכון – או להתרחקות מהאזור? נראה שלנשיא טרמפ אין שמץ הבנה בדבר מידת מורכבות העולם ואין לו גם רצון להיוועץ וללמוד. דומה שארה"ב נכנסה לתקופה של אי-משילות ואנרכיה ואין ספק שיהיו לכך השלכות בכיוון אי-יציבות כלכלית ופוליטית בעולם.

בהולנד – הימין הפופוליסטי צפוי להתחזק

באירופה עוקבים במתח אחרי הנעשה בארה"ב. ביבשת מצפים עוד החודש להודעת ה'ברקסיט' הרשמית של בריטניה. בהולנד יתקיימו בשבוע הבא (15.3) בחירות לבית התחתון בפרלמנט. הבחירות בהולנד יחסיות ואין בהן אחוז חסימה (מי שמגיע למנדט – נכנס). הממשלות  הן תמיד קואליציוניות. כרגע המפלגה הגדולה היא 'מפלגת העם למען חירות ודמוקרטיה' (VVD), מפלגת מרכז ליברלית בראשות מרק רוטה (40 חברי פרלמנט מתוך 150). אך לפי הסקרים המפלגה עומדת להפסיד חלק ניכר מכוחה. 'מפלגת העבודה' (PVDA) בראשות לודוויג אשר  (36)  היא  השנייה בגודלה. גם היא צפויה, על פי הסקרים, להפסיד הרבה מכוחה. 'המפלגה הסוציאליסטית' (SP) הסוציאל-דמוקרטית  בראשות אמילה רומר, המפלגה השלישית בגדלה (15) בפרלמנט, מתמקדת בענייני מדינת הרווחה ולא השתתפה מעולם בקואליציה. הסקרים מנבאים יציבות בכוחה. 'מפלגת החירות' (PVV) בראשותו של חירט ווילדרס תכפיל, כנראה, את כוחה העומד כיום על 12 נציגים. מפלגת החירות היא מפלגה ימנית פופוליסטית ואנטי-איסלמיסטית, השוללת כל הגירה ומתנגדת גם להישארות הולנד באיחוד האירופי. לעזיבתה של בריטניה, הכלכלה השנייה בגדלה באיחוד האירופי, יהיו השפעות קשות על הולנד. בריטניה היא שותפת הסחר השלישית בגודלה של הולנד והברקסיט יביא לירידת מספר הסטודנטים והעובדים ההולנדים בבריטניה ולביטול קשרי מחקר רבים.

בצרפת – ימין או יותר ימין

בצרפת ייערכו הבחירות לנשיאות ב-23 באפריל (סיבוב ראשון), ואם שום מועמד לא יזכה ברוב מוחלט בסיבוב זה, יתקיים סיבוב שני ב-7 במאי. נכון לעכשיו נראה שהמרוץ העיקרי יהיה בין מרין לה-פן, מועמדת 'החזית הלאומית' (FN) לבין המועמד העצמאי עמנואל מקרון, שר כלכלה ניאו-ליברלי (היה בנקאי אצל הרוטשילדים), שפרש ממפלגתו הסוציאליסטית (המרכז-ליברלית) של הנשיא הולנד, או לבין מועמד הימין  הרפובליקני (LR) פרנסואה פיון, ראש ממשלה לשעבר תחת נשיאות סרקוזי. פילון מואשם בשחיתות, וכמוהו גם מרין לה-פן (העברות מתקציבים של הפרלמנט האירופי לתקציבי בחירות בצרפת). לה-פן מתנגדת לאיחוד האירופי ול"איסלמיזציה של אירופה" לדבריה. וכמובן – נגד מהגרים. היא גם בעד התקרבות לרוסיה של פוטין. רוב הפרשנים מסכימים שסיכויי לה פן לנצח בסיבוב השני קלושים, אם תומכי כל שאר המפלגות  יצביעו בסיבוב השני למועמד שיעמוד מולה.

בגרמניה – מגמות מעורבות

גרמניה בהנהגת מרקל מציבה כרגע אלטרנטיבה מערבית ליברלית לטראמפ. מאז הבחירות, טראמפ תוקף את גרמניה בכל הזדמנות בטענה שיורו חזק הוא לטובת גרמניה. בין מרקל לטראמפ עומדת גם עמדתה של מרקל בעד קבלת פליטים וניסיונה להילחם באיסלמופוביה בגרמניה. טראמפ מאשים את גרמניה באי-עמידה במחויבות לנאט"ו בדבר הקצאת 2% מהתוצר הלאומי הגולמי שלה לצרכי ביטחון. הכלכלה הגדולה ביותר באיחוד האירופי מוציאה 1.2% מתקציבה על סעיף זה ואינה ששה להגדיל את צבאה. בשבוע הבא תבקר מרקל בארה"ב והשניים ינסו לתאם עמדות.

בינתיים התערער מעמדה של מרקל בגרמניה: מצד אחד, תוקפת אותה 'האלטרנטיבה עבור גרמניה' (AFD), ומצד שני המנהיג החדש של הסוציאל-דמוקרטים (SPD), מרטין שולץ, העלה את תדמית מפלגתו בסקרים ובפעם הראשונה התמיכה בה גדולה מזו  שמשיגים הנוצרים דמוקרטים (CSU/CDU) של מרקל. מגמה חיובית היא פנייתם הנוכחית של הסוציאל-דמוקרטים לאיגודים המקצועיים ולשיתוף פעולה גם עם השמאל (Die Linke). הבחירות בגרמניה אמנם יתקיימו רק בספטמבר, אבל מסתמן שינוי בהלוך הרוחות. הולך ונוצר פילוג בימין, ובמקביל עולה כוחה של הסוציאל דמוקרטיה. להערכתי, מוקדם עדיין לקבור את האיחוד האירופי ולדבר על 'טראמפיזציה' של אירופה.

אבישי ארליך

הריאיון עומד להתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"