הממשל האמריקאי פרסם בשבוע שעבר תמליל שיחה בין דונלד טראמפ לבין נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, שהוביל לפתיחת הליך הדחה נגד נשיא ארה"ב בבית הנבחרים. בשיחה המוקלטת מבקש טראמפ מזלנסקי לחקור אם ג'ו ביידן, סגן הנשיא לשעבר ומועמד בפריימריז הדמוקרטיים, פעל לסגור חקירה בעניין חברת גז אוקראינית שבה עבד בנו. בשיחה, טראמפ ביקש מזלנסקי לשתף פעולה לשם כך עם עורך דינו ועם התובע הכללי של ארה"ב.
איגור קולומויסקי (צילום: ספוטניק)
פרשה זו, לבד מהשלכותיה על הפוליטיקה האמריקאית, מספקת אפשרות חשובה להביט על המרחב הפוליטי האוקראיני בעידן שלאחר אירועי יברומאידאן. כזכור, ב-31 במרס 2019 בחרה אוקראינה ברוב מוחלט את וולודימיר זלנסקי לתפקיד נשיא המדינה. זלנסקי, קומיקאי ותסריטאי מפורסם, לא היה מעורב בפוליטיקה במהלך עידן פורושנקו (הנשיא הקודם) ואירועי יברומאידאן שפילגו את המדינה. הוא הצהיר לא פעם כי הוא מציב לעצמו כמטרה כינון שלום באזור, והעביר ביקורות רבות על המדיניות הגזענית של פורושנקו כלפי הציבור דובר הרוסית באוקראינה. לכאורה מדובר בשינוי חיובי, אולם נשאלת השאלה אם וולודימיר זלנסקי הוא אכן דמות כה חיובית. למעשה, זלנסקי קשור כבר שנים רבות לאוליגרך האוקראיני–ישראלי איגור קולומויסקי. קולומויסקי החזיק באחד הבנקים הגדולים באוקראינה (privatbank), עד שזה הולאם תחת הממשל הקודם. פורושנקו לא הלאים את הבנק מתוך תפישות סוציאליסטיות כמובן, אלא כחלק ממאבק כוחות בינו (פורושנקו הוא אוליגרך בעצמו) לבין קולומויסקי. קולומויסקי קשור לחברות ותאגידי ענק באוקראינה ומחוצה לה והוא אף המממן העיקרי של כמה מארגוני הימין הקיצוני.
הבחירות במרס האחרון היו אמנם בין שני מועמדים לנשיאות, אך בפועל הכריעו אזרחי אוקראינה בין שני אוליגרכים. מיד עם עלייתו לשלטון, דאג זלנסקי לסגירת החקירות נגד קולומויסקי והפריט את privatbank בחזרה לידיו של האחרון. כמו כן, בבחירות לפרלמנט האוקראיני ביולי האחרון, התמודדו ברשימת מפלגתו של זלנסקי כמה ממקורביו של האוליגרך (לרבות אנשי לשכתו לשעבר) בעשירייה הראשונה.
השפעת קולומויסקי ניכרת גם ביחסי החוץ של ממשלת זלנסקי. לביקור הדיפלומטי הראשון לאחר בחירות מרס, הזמין זלנסקי את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. קולומויסקי עצמו שהה בישראל במהלך החקירות נגדו וכאשר ממשלת פורושנקו רדפה אותו. הוא אף הביע פעמים רבות תמיכה בימין הישראלי ובהמשך הכיבוש. ביקור נתניהו באוקראינה רק חידד את העובדה שקולומויסקי משתמש בהשפעה שלו על נשיא אוקראינה כדי לחזק את הימין הישראלי, בו הוא תומך כאזרח ישראלי מכוח חוק השבות.
במהלך קמפיין הבחירות, התאמץ זלנסקי להסתיר את הקשרים המפוקפקים הללו כדי להצטייר כ"נקי". לאחר היבחרו, לעומת זאת, הוא מינה מקורבים של האוליגרך לתפקידי מפתח. באחד מנאומיו האחרונים, טען זלנסקי כי הרפורמות הניאו–ליברליות שלו "יגמדו את מרגרט תאצ'ר", וציין כי הוא רואה בה דוגמא ומושא הערצה.
על אף ששלטון זלנסקי מצהיר כי "פניו לשלום", ועל אף שהוא הבטיח להילחם בגזענות והאנטישמיות, דומה כי שלטונו ימשיך לשרת את בעלי ההון ויוסיף לדרדר את המצב הכלכלי של העם האוקראיני, ובתוך כך גם לחזק את כוחות הימין הקיצוני. בהיעדר אלטרנטיבה ממשית משמאל, וכאשר השלטון מאיץ את מדיניות ההפרטות ומעמיק את הפערים החברתיים–כלכליים, ייתכן כי בתום שנות שלטונו ישובו אזרחי אוקראינה לחיק הימין הפשיסטי והניאו–נאצי.
וכך, בחסות הגלובליזציה הקפיטליסטית, השיג האוליגרך איגור קולומויסקי בעל האזרחות הכפולה שליטה פוליטית על המרחב הפוליטי האוקראיני, וממשיך לסייע לכוחות הימין בישראל. בעלי ההון תאבי הכוח פועלים בתיאום, וברדיפתם אחר עושר והשפעה הם אינם עוצרים בגבולות לאומיים. לכן, התשובה היחידה לכך היא שותפות אינטרנציונליסטית על בסיס האינטרס המשותף שלנו, מעמד העובדים כולו.
עידן סלוצקר
