אלפים בישראל הצטרפו בשבועיים האחרונים לשורה של מחאות, הפגנות ושביתות בעקבות משברי הסביבה והאקלים המחמירים (ר' עמוד 12 בגיליון השבוע של "זו הדרך"). בני נוער אמנם מובילים את המחאה, אבל גם ארגונים סביבתיים, תנועות חברתיות ואף איגודים מקצועיים הצטרפו לתנועה העולמית המושיבה את הקפיטליזם על ספסל הנאשמים.
מפגינות בתל–אביב למען הסביבה בשישי שעבר (צילום: מרד ההכחדה)
ביום שישי האחרון השתתפו מיליוני בני נוער ועובדים ברחבי העולם בשביתת האקלים העולמית השנייה. במקומות רבים ברחבי תבל, מניו יורק בצפון ועד בואנוס איירס בדרום, הפכה המחאה הסביבתית הגלובלית התייצבות נחושה נגד הקפיטליזם. "לשנות את השיטה הקפיטליסטית – לא את הסביבה", נכתב בכרזות רבות ובשפות שונות בהפגנות, בהן השתתפו לפי הערכת העיתון הבריטי "הגרדיאן" כשישה מיליון אישה ואיש. במסגרת המחאה, המקיפה יותר מ-150 מדינות, דרשו המוחים ממנהיגי המדינות להכיר בנזקי משבר האקלים ולפעול יחד כדי לצמצם אותם.
הקונפדרציה הבינלאומית של האיגודים המקצועיים, בה חברה ההסתדרות והמקיפה יותר מ-200 מיליון עובדים, פרסמה בשבוע שעבר הצהרת תמיכה בשביתה וקראה לחבריה להצטרף אליה. "העובדים הם בחזית שינוי האקלים. יש לנו רק 11 שנים לייצב את עליית הטמפרטורה על 1.5 מעלות צלזיוס בלבד", נכתב בהצהרת הקונפדרציה. זו דורשת מהממשלות לצמצם פליטות פחמן דו חמצני שתורמות להתחממות הגלובלית, ליישם תכניות פיתוח ולהפנות תקציבים למעבר לכלכלה ירוקה. יצוין כי כדרכה בכל אירוע סולידריות בינלאומי, ההסתדרות – מבין כל האיגודים המקצועיים בעולם – היא היחידה שלא קראה לחבריה לקחת חלק בהפגנות ובשביתות.
אשר למחאה הסביבתית, זו ברוכה ודינה להתרחב; אבל טמונה בה גם אפשרות של סכנה. כשמכריזים "כולנו אשמים במשבר", מעבירים את האחריות לכך מהממשלות הקפיטליסטיות והתאגידים אל האזרחים מן השורה.
האסון האקלימי אינו כוח עליון. המשבר הסביבתי הוא תולדה של משבר חמור לא פחות, המשבר הקפיטליסטי. ככל שמעמיק המשבר הקפיטליסטי, כך חותרים התאגידים הגדולים ובעלי ההון לשקם את רווחיהם על חשבון ניצול יתר של העובדים והרס הסביבה.
גם בישראל (ר' "זו הדרך", 18.9), בחסות ערפל הבחירות וממשלות המעבר, שוקדים במשרד ראש הממשלה בימים אלה על ניסוח "פסקת התגברות" על המשרד להגנת הסביבה. הם מתכננים להעביר אותה במסגרת "חוק ההסדרים." פסקת התגברות זו מנטרלת למעשה את חוק אוויר נקי שנחקק ביוזמת ח"כ דב חנין (חד"ש) לפני כעשור ומסרסת לחלוטין את המשרד. זאת, בלחץ בעלי ההון והתעשיינים.
לכן, למאבק הסביבתי בישראל מטרה מידית – לסלק את נתניהו מן השלטון. המאבק ארוך הטווח מורכב יותר: לסלק את השיטה הקפיטליסטית מחיינו ולהציב את החלופה הסוציאליסטית–סביבתית על סדר היום.
