בשולי חגיגות יום העצמאות האינדונזי בחודש שעבר, הותקפו תלמידים במושבה האינדונזית פפואה המערבית. עם התוקפים נמנו קבוצות אזרחיות של לאומנים וכן אנשי צבאי עטויי מדים. התוקפים תועדו פוצעים והורגים תלמידים, וגם נשמעו מכנים אותם "קופים".
מפגינים בג'קרטה, אינדונזיה, החודש (צילום: גרין לפט וויקלי)
אלפים יצאו לרחובות במחאה המונית. המחאה הפכה במהרה לדרישה למשאל עם שבו יקבעו אזרחי פפואה המערבית את גורלם שלהם. ממשלת אינדונזיה שלחה בתגובה כוחות למערב פפואה ובמקביל חסמה את הגישה לאינטרנט. בשבועות האחרונים דווח על שמונה פפואנים הרוגים ולמעלה מתריסר פצועים בעימותים עם אנשי צבא ומיליציות.
פפואה המערבית היא חלקה המערבי של גינאה החדשה – אי הממוקם מזרחית לאינדונזיה. האזור נותר תחת שלטון קולוניאליסטי הולנדי, שעה שאינדונזיה הכריזה על עצמאותה ב-17 באוגוסט 1945 מחברת הודו המזרחית ההולנדית. יותר מעשור לאחר מכן החלה פפואה המערבית אף היא במסע לעבר עצמאות מההולנדים. דגל פפואה המערבית, שבמרכזו כוכב לבן, הונף ב-1 בדצמבר 1961 בבירת האי פורט מורסבי.
הייתה זו התחלה מבטיחה עבור פפואה המערבית. ואולם, שנה לאחר מכן, הועברה השליטה באי לאינדונזיה במסגרת הסכם ניו יורק שנחתם במטה האו"ם. בעקבות הסכם זה, יצאה אינדונזיה למבצע צבאי והשתלטה על פפואה המערבית. ב-1969 ערכה אינדונזיה באי משאל עם, שבו לכאורה ניתנה הזדמנות לאנשיו לקבוע אם יחיו במדינה עצמאית או תחת שלטון אינדונזי. אלא שמשאל העם התנהל בחסות איומי אקדחים ורובים, והפך כלי לכפיית שלטון קולוניאליסטי זר.
כך "הסכימה" פפואה המערבית, באיומי אקדח, להישאר תחת שליטה אינדונזית. למרות זאת, הכריזו אנשי האי על עצמאות ב-1 ביולי 1971, אבל אינדונזיה סירבה להכיר בכך. מאז היא דיכאה באלימות כל ניסיון לעצמאות פפואה המערבית. היא אילצה רבים ממנהיגי השחרור הלאומי לחיות בגלות; אחרים נכלאו, עונו, נרצחו. כוחות צבא אינדונזיים פצעו והרגו אזרחים רבים במסגרת המלחמה בשחרור הלאומי.
פפואה המערבית היא גם ארץ עשירה במשאבי טבע, לרבות נחושת וזהב. דבר זה הביא חברות כרייה רב-לאומיות (ובראשן "פריפורט-מקמורן" האמריקאית) לאי, תוך ניצול מקורות הנחושת והזהב. מקומות קדושים עבור הילידים הפכו בורות עמוקים וחלולים.
רק לעתים נדירות נשמע קולם של הפפואנים המערבים בתקשורת האינדונזית. לאורך ההיסטוריה הקצרה של אינדונזיה כמדינת לאום, הוצגה פפואה המערבית (בדומה למפלגה הקומוניסטית האינדונזית בשנות ה-60 או מזרח טימור עד לפני שני עשורים) כבעיה שיש לטפל בה בכוח הזרוע, ואינה יכולה להיפתר בדרכי שלום. הטרמינולוגיה של השלטון האינדונזי לגבי פפואה המערבית זהה לטרמינולוגיה ולפרקטיקה שננקטו כלפי המפלגה הקומוניסטית: לרסק, להשמיד, למחוק, להכחיד ולשם כך כל האמצעים כשרים.
אך בעקבות המתקפה הגזענית האחרונה, נשמע בחוזקה קולם של הפפואנים. דוברי המחאה השתמשו במונח "קוף" שמופנה אליהם דרך קבע והפכו את הדה-הומניזציה לקריאה לפעולה. ב-19 באוגוסט רבבות יצאו לרחובות הערים להתנגד לגזענות האינדונזית המתמשכת והבוטה. הלחץ הצליח לכפות התנצלות מחופיפה אינדאר פרוונזה, מושל המחוז.
אך ההתנצלות המכובסת לא הייתה צעד בדרך לפירוק הגזענות. היא הובילה דווקא להתנגשויות נוספות בין הצבא למפגינים. גם השבוע ממשיכה המחאה בערים ובמחוזות שונים בפפואה המערבית, כמו גם בג'קרטה, בירת אינדונזיה.
כאמור, ההפגנות נגד הדיכוי הגזעני התעצבו לכדי קריאה למשאל עם שני. שלטונות אינדונזיה, מצדם, עצרו את סוריה אנטה, דוברת החזית העממית למען פפואה המערבית, באשמת בגידה. המשטרה עצרה גם את ורוניקה קומאן, עו"ד לזכויות אדם, שעדכנה את הציבור האינדונזי בנעשה, באשמת "ליבוי המתיחות".
הפפואנים המערביים, למרות הדיכוי הרב, משמיעים עתה את קולם. מי שכונו "קופים" השיבו לעצמם את כוחם. הם זקוקים לסולידריות שלנו, בדרישה מהאינדונזים ומהקהילה הבינלאומית לאפשר להם לקבוע את גורלם שלהם במשאל עם נוסף. העם הפפואני סבל זמן רב מדי תחת שלטון מדינות וחברות נצלניות, שבגלל רווחים כלכליים בחרו לצפות בשקט שעה שאינדונזיה מבצעת פשעים נגד האנושות. הדבר היחיד שצריך לרסק, להשמיד ולמחוק עתה – הוא הקולוניאליזם שהעם המערב-פפואני כורע תחתיו.
תמרה סוקוטה
\
הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב, פורסם במקור באתר ג'קובין
