ביום חמישי הקרוב תיפתח תערוכה של הציירת החברתית הנודעת רות שְׁלוֹס בבית האמנים ע"ש זריצקי (אלחריזי 9) בתל–אביב. תערוכה נוספת תפתח ב-6 באפריל בגלריה לאמנות באום אל–פאחם. לקראת הפתיחות כתבה אוצרת התערוכה אירית לוין, כי "מאז ראשית דרכה האמנותית, מעוגנות יצירותיה של רות שלוס עמוק בלב ההוויה
הישראלית הקולקטיבית. מתוך עמדה חברתית ופוליטית בלתי–מתפשרת, הן מיטיבות לחשוף דווקא אותם רבדים שלרוב מעדיפים להתעלם מהם. הן מתמקדות בעיקר בגילויים השונים של העוול החברתי והפוליטי. במשך עשרות שנים משמיעה שלוס בעקביות את קולה האמיץ, הבודד; נענית תמיד רק לצו ליבה ומצפונה.
"עומק ההתבוננות האנושית ויכולת הרישום הווירטואוזית שלה אילצו את החברה הישראלית להביט שוב ושוב בדמויות של מובטלים, נשים ופועלים קשי יום, בנופים של הזנחה ועוני, וכמובן גם בתוצאות של המלחמות והכיבוש. כל אלה נעשו עם הזמן לסמל של עבודותיה".
שלוס נפטרה ביולי 2013 בביתה בכפר שמריהו. לאורך כל שנותיה כאמנית דבקה שלוס בציור הפיגורטיבי. מאבק האדם עמד במרכז עבודותיה. היא לא זנחה את התבוננותה הייחודית וההומנית במאבק המדוכאים בחברה הקפיטליסטית בקיפוח ובאפליה: מובטלים, עובדים, תושבי מעברות ושכונות עוני, ילדים, זקנים, נשים ופליטים פלסטינים.
שלוס נולדה ב-22 בנובמבר 1922 בגרמניה. ב-1937 התיישבה משפחתה במשק חקלאי בכפר שמריהו. בין השנים 1942-1938 למדה ב"בצלאל" והצטרפה לקומונה של השומר הצעיר. בשנים אלה התגבשו עמדותיה הסוציאליסטית, בהן דגלה כל חייה.
בשנות ה-50 החלה שלוס להציג בתערוכות שונות ועבודותיה משנותיה הראשונות כאמנית היו בעיקר רישומי דיו ואקוורל על נייר שהיו לסימן ההיכר שלה במשך שנים רבות. שלוס הושפעה רבות מהריאליזם הסוציאליסטי, יחד עם ציירים ישראלים נוספים כגון שרגא וייל ויוחנן סימון. בין השנים 1951-1949 למדה בפריס. בשנת 1951 נישאה לפרופ' בנימין כהן שהיה אז רכז ההנהגה הארצית של השומר הצעיר.
בשנת 1953 פרשו בני הזוג ממפ"ם והצטרפו, יחד עם פעילי מפלגת השמאל הסוציאליסטי, לשורות המפלגה הקומוניסטית הישראלית. הצטרפותם למק"י הייתה הייסוד לגירושם של שלוס וכהן מן הקיבוץ. בין השנים 1983-1962 ציירה שלוס בסטודיו ששכרה סמוך לנמל יפו ונחשפה למצוקותיהן הקשות של המשפחות הערביות והיהודיות בעיר.
ציירה כמו כן יצירות וכרזות רבות נגד מלחמת וייטנאם, נגד מלחמת לבנון, נגד הכיבוש ולמען השלום הישראלי–פלסטיני. בשנות חייה האחרונות ציירה שלוס עבודות גדולות וציוריה היו אקספרסיביים יותר, אך היא המשיכה להתמקד במקופחים: ביניהם זקנים ועצירים פלסטינים. ב-2006 נערכה תערוכה רטרוספקטיבית של יצירותיה במשכן לאמנות שבקיבוץ עין חרוד.
