אסיפה כללית של עיתונאי "הארץ" בעקבות המבוי הסתום במו"מ עם ההנהלה, תתקיים ביום שישי, 31 באוקטובר, בשעה 11:00, בבית העיתונאים ברחוב קפלן 4 בתל אביב. באגרת שנמסרה אתמול לעיתונאי "הארץ" נאמר כי "באחרונה הגיע המשא ומתן עם ההנהלה למבוי סתום, לאחר שההנהלה הפסיקה לענות על פניות הוועד, ועלינו להחליט ביחד על הצעדים הבאים. באסיפה זו ייקבע גורלה של הפעילות המאורגנת שלנו ולכן  נוכחותכם חיונית ביותר". עוד נאמר באגרת "כאשר קיימנו את האסיפה הקודמת, לפני כשנה, הנהלת 'הארץ' עדיין עמדה בסירובה להכיר בהתארגנות העיתונאים ולפתוח במו"מ עם הוועד הנבחר. בתחילת 2008 נאלצה ההנהלה לשנות את עמדתה לאחר שקיבלה לידיה את טופסי ההצטרפות לאגודת העיתונאים של יותר ממחצית העיתונאים ב'הארץ'".
 
מאז ההכרה בוועד התקיים משא ומתן עם המו"ל עמוס שוקן והמנכ"ל יוסי ורשבסקי ,שלאחרונה עזב את תפקידו. "בפגישות העלינו את הדרישות שגיבשנו לשיפור השכר על ידי קביעת רצפת שכר ושיעור קבוע של עדכון שנתי, ותנאי העבודה לכל העיתונאים, כולל דרישות ספציפיות שנוגעות לכל אחד מהמגזרים שהוועד מייצג – גרפיקאים ומעצבים, צלמים, מתרגמות, משכתבים/עורכים וכתבים ועובדי ארכיון. כמו כן הצגנו את עמדתנו כי הסכם קיבוצי יסדיר את תנאי השכר והעבודה בצורה הטובה ביותר, אולם לא הצבנו זאת כתנאי למשא ומתן על הדרישות הפרטניות שהצגנו", נמסר על ידי הוועד.
 
המו"ל והמנכ"ל הביעו התנגדות עקרונית נחרצת לכל העלאת שכר כוללת בעיתון, וגם לקביעת נוהל של עדכון השכר, ולו כפיצוי על שחיקת השכר על ידי עליות מחירים – שתי הדרישות החשובות ביותר של הוועד. הפגישות אמנם התנהלו באווירה חיובית, אולם בשורה התחתונה רק מעטות מדרישות הוועד נענו בחיוב. "לצערנו, גם כמה מההתחייבויות שההנהלה נטלה על עצמה, כמו הפסקת השימוש בענישה של עובדים הכוללת פגיעה בשכר או הגדלת החזר הוצאות הנסיעה לכתבים ולצלמים, לא קוימו" הדגישו בוועד.
 
ועוד: "בחודשים אלה הגענו גם לכמה הישגים. רבים מכם הבחינו בכך בוודאי בתלושי השכר שלכם: עובדים קיבלו פיצוי כספי על טעויות או מחדלים שפגעו בשכרם עד כה. בנוסף הוקמה לראשונה ועדת בטיחות שבה חבר גם נציג הוועד אהוד עין-גיל, המאפשרת לנו לעקוב אחר התנאים הפיזיים והבריאותיים במערכת ולדרוש שיפורים נחוצים".
 
במשך השנה האחרונה המשיכה ההנהלה לפטר עיתונאים מפעם לפעם, בדרך כלל בנימוקים כלכליים. הוועד הציע להנהלה חלופות לפיטורים, אולם הנהלה לא הייתה מוכנה לשקול אותן ברצינות או לשתף את הוועד והעובדים מראש בהחלטות חשובות כמו ההחלטה לסגור את חלק ב'. לדברי הוועד "יכולתנו להיאבק נגד הפיטורים הייתה מוגבלת גם מפני שברוב המקרים העיתונאים לא פנו אלינו בזמן, וכאשר נודע לנו על הפיטורים, לא היו מעוניינים בפעולה של הוועד בעניינם". האיגרת מסתיימת במילים "בשורה התחתונה, כדי להשיג יותר ממה שהשגנו עד כה תידרש מעורבות גבוהה יותר של העיתונאים ונכונות למאבק – פגישות עם ההנהלה, גם אם יהיו עוד כאלה, לא יספיקו".