הממשלה אישרה היום (ראשון) פה אחד את טיוטת הצעת החוק לתקציב הדו–שנתי לשנים 2017-2018, כולל מנגנון שיבטיח ביצוע התאמות בתום השנה הראשונה למקרה שבו יהיו סטיות ממסגרת התקציב. לפי דרישת שר האוצר משה כחלון, בתום השנה הראשונה לתקציב הדו–שנתי תתבצע הערכת מצב מחודשת לקראת שנת 2018. אם יהיה פער בין המסגרות שאושרו לבין התחזיות העדכניות, תידרש הממשלה להפחית את הוצאותיה לקראת שנת 2018 בקיצוץ רוחבי.
אבל, בראשית הייתה "הדלפה": שר האוצר משה כחלון "רוצה להוריד מסים". לאחר מכן נמסרו פרטים: הורדת מס החברות, הורדות במס הכנסה ואף קיצוץ דרסטי במס שמשלמות חברות היי־טק שהכנסותיהן השנתיות גבוהות מ-10 מיליארד שקל – אלה ישלמו מס חברות של 6% בלבד. מדובר בחברות ספורות שכולן בבעלות אמריקאית. חברות שסך ההכנסות שלהן בשנה נמוך מ-10 מיליארד שקל – וגבוה מסכום מסוים, שטרם נקבע – ישלמו מס חברות של 12%.
באוצר סבורים שאובדן ההכנסות למדינה יסתכם בכ-200 מיליון שקל לשנה. אבל יש המעריכים זאת במיליארדים רבים. מכון ון ליר פרסם לפני כחודש בדיקה שהראתה שמכל הפחתה במס החברות, העשירון העליון מרוויח פי 2.5 מכל שאר העשירונים גם יחד.
של שר האוצר הנוכחי מזכירים את צעדיו של שר האוצר הקודם, יאיר ("איפה הכסף?") לפיד, שמזכירים את צעדיו של שר האוצר אחר, ראש ממשלה בעבר ובהווה ומי שהגדיר את עצמו באחת הממשלות כ"שר–אוצר–על" – בנימין נתניהו.
לכאורה, התפנית במדיניות המס של כחלון ("להיטיב עם האזרחים") מובנת. הוא כבר נכשל בדיור; סירב להתערב במסירת הגז למונופולים מקומיים וזרים; אינו עוסק כלל ברווחי העתק של תעשיינים, בנקאים וקבלנים; נותן יד להרס השידור הציבורי ועוד. לכן, אין מנוס, מלנסות דבר מה נוסף.
כדרך שגרה, את הורדות המסים עוטפים ב"תיאוריה כלכלית" ובאידיאולוגיה ניאו–ליברלית: טוענים שהורדתם מאיצה את הצמיחה, משפרת את התחרותיות של המגזר העסקי, מגדילה את התמריצים לעבוד וליזום, מונעת מהחברות "לברוח", וגם מונעת מהממשלה לנפח ללא צורך את התקציב שלה בעתיד.
אבל האם צעדים אלה בכוחם "להאיץ את הצמיחה" או שהם מיועדים לסייע לבעלי ההון? אין זה סוד שבמס הרגרסיבי מכולם: מס ערך מוסף, לא נוגעים. האוצר אף מתנגד להורדת המע"מ בענפים מסוימים (כפי שנעשה במדינות קפיטליסטיות רבות) כגון תרופות, ספרי לימוד, דירות לזוגות צעירים, מזון… ובמה מקצצים? במס החברות (שהוא נמוך ממילא) ובמס ההכנסה של בעלי השכר הגבוה. ועוד לא דיברנו על "עודפי התקציב" (של השנה שעברה, כ-14 מיליארד שקל) ועל "עודפי הגבייה" (של השנה חולפת, כ-6 מיליארד שקל נוספים).
"המס הכי רשע זה מע"מ. המס הכי צודק זה מס עיזבון", אמר השר כחלון רק לפני ארבעה חודשים. אם כך, מדוע לא מתכוון כחלון להפחית שוב את המע"מ? הרי גם את מס החברות הוא כבר הפחית, ובכל זאת הוא מתכוון להפחית אותו שוב, למרות שמי שירוויח מכך הם בעלי ההון, שמקור הכנסתם העיקרי הוא דיבידנדים מחברות שבבעלותם ובשליטתם. אז איפה נעלם "השר החברתי"? הוא לא נעלם. כחלון מעולם לא היה "חברתי", עמדותיו הכלכליות והחברתיות אינן שונות באופן ממשי מעמדותיהם של נתניהו ובנט שבשלטון, או מאלה של יצחק הרצוג ולפיד שבאופוזיציה. אלה עמדות ניאו–ליברליות כושלות, הרואות את הכלכלה מנקודת המבט של בעלי ההון. בדבר אחד צדק כחלון. סיסמת הבחירות שלו הייתה "כחלון לאוצר, ניצחון בשבילי". יצחק תשובה בהחלט מסכים.
