ברחבי העולם מציינים השבוע מלאות 200 שנה להולדתו של קרל מרקס בעיר טרייר שבגרמניה ב-5 במאי 1818. בסטף השבוע נערכו אירועים רבים: כנס רב משתתפים ביוזמת קרן רוזה לוקסמבורג בברלין (בו השתתפו אף חברי מק"י) ואירועים בניו-יורק, בפאריס, בבואנוס איירס וביוהנסבורג. בסוף החודש ייערך אירוע בינלאומי בבייג'ין בהשתתפות עסאם מח'ול, חבר הלשכה הפוליטית של מק"י. בתל-אביב, יתקיים כנס מרקס השנתי בגדה השמאלית בחודש נובמבר ויוקדש לציון מורשתו של מרקס.
תערוכה במוזיאון הלאומי של סין לכבוד 200 שנה להולדתו של מרקס (צילום: סוכנות הידיעות סין החדשה)
עניין כה רב במי שנחשב "נחלת העבר" בעידן הקפיטליזם העדכני שכנע את העיתון הצרפתי "לה מונד" להכתיר לאחרונה את מרקס כ"הוגה הדעות המשפיע ביותר בקרב החוגים האינטלקטואליים" דווקא במעצמה הקפיטליסטית הגדולה בתבל, ארצות הברית.
גם "הארץ" הקדיש (4.5) מאמר ארוך למדי לציון 200 שנה להולדתו של מרקס, פרי עטו של פרופ' שלמה אבינרי. האחרון בא לברך, אך יצא מקלל את מייסד הסוציאליזם המהפכני.
"במבט לאחור ברור, כי למרות כל זאת, תרומתו של מרקס חורגת מן התחום הפוליטי גרידא. אין היום אף לא תחום אחד במדעי הרוח, החברה והמשפטים שחותמו של מרקס אינו טבוע בו: התפישה כי מה שמכונה 'חוקי הכלכלה' הם תוצר אנושי, ולא חוקי טבע; כי האדם הוא בראש ובראשונה יצור היוצר את האמצעים לסיפוק צרכיו כמו גם את הצרכים המשתנים עצמם, וזאת בניגוד לבעלי חיים אחרים, הניזונים באופן פסיבי מן הטבע; העובדה שהמהפכה התעשייתית פתחה לראשונה בפני האנושות אפשרויות לשפע שלא היה בהישג ידה קודם לכן; הסכנה כי תנאי ייצור תעשייתיים המבוססים על קניין פרטי יביאו לניכור אנושי, שרק מדיניות חברתית תוכל להתגבר עליו; ההבנה שיש קשר בין אירועים היסטוריים פוליטיים דרמטיים לבין התשתיות הכלכליות והחברתיות שחוללו אותם; ההבנה שהדת גם היא תוצר אנושי המבטא מצוקות אמתיות, גם אם הפתרונות שהיא מציעה הם אשלייתיים; ההבנה שעקרונות המשפט, כולל מה שמכונה 'זכויות טבעיות', גם הם תוצר אנושי ולא תורה מסיני או עקרונות נצחיים – כל אלה והיבטים רבים אחרים בכל תחומי החיים הם עדות לרישום העמוק שהותיר מרקס על דמות עולמנו", כתב אבינרי ובצדק.
אך לדידו של אבנרי, "האירוניה היא שמבחינה זו מרקס תרם תרומה משמעותית לשימור הקפיטליזם תוך שינויו ההדרגתי". מסקנה זו חושפת את חוסר הבנתו של הכותב את הדינמיקה של המאבק המעמדי במאה השנים האחרונות. התיאוריה המרקסיסטית מבהירה כי הקפיטליזם שינה כמה מדפוסי פעולתו לא הודות להתפתחותו הטבעית, כי אם נאלץ לשנותם ולהשתנות עקב כך בגלל מאבקיהם של המעמדות המדוכאים, ובראש ובראשונה מעמד הפועלים. המאבק המעמדי, או "מלחמת המעמדות" כפי שזו כונתה בתרגומיו של מרקס בשנות ה-40 וה-50 של המאה שעברה, הוא לב לבה של החשיבה המרקסיסטית.
הרוחב והרבגוניות של המאבק המעמדי-חברתי הם ההוכחה, כי מרקס אינו שייך רק לעבר הרחוק. כתביו הרבים, הזוכים לאחרונה שוב בפופולריות ברחבי העולם, הם מדריך לפעולה ולחשיבה גם במאה ה-21, בדרך ליצירת אלטרנטיבה סוציאליסטית מהפכנית לקפיטליזם הטוטאלי.
