מאת אביב לביא. פורסם ב"מעריב".

אין ארוחות חינם. תמורת מה שנקבל בהורדת מחירים ובפינוקים טכנולוגיים נצטרך לשלם במקום אחר, בנקודת המפגש בין התעשייה הסלולרית הפורחת לבין איכות הסביבה והבריאות.

לבום הסלולרי שבפתח יש שני פנים – נראה ולא נראה. הפן הנראה הן האנטנות, מתקני השידור. כיום פרושות ברחבי הארץ כ-8,000 אנטנות סלולריות. בתקופה הראשונה שתי הזכייניות החדשות יהיו טרמפיסטיות של תשתיות החברות הוותיקות. בהמשך הן כנראה יצטרכו להקים מערך תשתיות משל עצמן. כדי לכסות היטב את כל הארץ תזדקק כל אחת מהן להערכת אנשי מקצוע, ל-2,000 אנטנות לפחות. המשמעות: תוספת של 4,000 אנטנות לכל הפחות, גידול של 50% לעומת הקיים.

יש גם אפשרות אחרת: בימים אלה יושבת על המדוכה ועדה בין-משרדית שמנסה להסדיר את סוגיית התשתיות הסלולריות. אחת האפשרויות שעל הפרק, שנדמה שהאינטרס הציבורי צריך לשאוף ליישומה, היא האחדת תשתיות. במקום שבו כבר ניצב תורן, במקום אנטנה אחת יותקנו 5. יש דיבורים אפילו על שיתוף באנטנות עצמן. זה יחסוך איתור מקומות מתאימים והתקנת אלפי אנטנות חדשות, משימה שבמציאות התכנונית הישראלית נראית דמיונית. "זה בדיוק כמו שלא מקימים מערכת כבישים נפרדת לאגד ול דן", אומר גורם בתחום.

עם ישראל אוהב לדבר

את האחדת התשתיות יהיה קל יותר לבצע מחוץ לערים, שם לאיש לא אכפת אם על התורן שניצב בראש הגבעה יותקנו עוד כמה אנטנות. באזורי מגורים זה כבר יותר מסובך. עם ישראל אוהב לדבר בנייד, אבל כשמר ישראלי יראה שבמקום האנטנה הקטנה שניצבה מול חלונו צץ לפתע אשכול שלם, הוא יקים קול צעקה. בשנים הקרובות יהיה שמח על הגגות.

הצד הלא נראה של המהפכה הסלולרית היא הקרינה. קרינה היא פונקציה של כמות השימוש בטלפונים הניידים ושל סוג השימוש. אם היקף השימוש הנוכחי יישאר בעינו ויתחלק בין יותר חברות, סך הקרינה שהאנטנות יפלטו לאוויר הציבורי לא יגדל. אבל קשה להאמין שזה יקרה. התחרות כנראה תביא להורדת מחירים, והורדת מחירים תביא לעלייה בשימוש ובקרינה; בדיוק כמו שהוזלת הדלק או ייקורו משפיעים מיידית על זיהום האוויר. קרוב לוודאי שעיקר הגידול יהיה בשימושים מתקדמים כמו גלישה סלולרית, ודווקא הם אלה שגורמים לאנטנות להתאמץ יותר ולהגביר את הקרינה.

אז מה עושים? ברמה האישית והלאומית, בשנים הקרובות נצטרך להתעמת עם שאלות מורכבות של סדרי עדיפויות. נצטרך לשאול את עצמנו, כפרטים וכחברה, מהו שימוש חיוני בטכנולוגיה הסלולרית ומהי פריבילגיה שעליה אפשר לוותר. בלי שיחות סלולריות אין כלכלה מודרנית, זה ברור; אבל האם גם היכולת להוריד סרטים לנייד החכם או האפשרות שילדינו יפיגו באמצעותו את השעמום במהלך השיעורים בבית הספר – האם גם אלה מצדיקים את העלייה הדרמטית הצפויה בשיעורי הקרינה? הניסיון מלמד שקשה לעצור את מה שנהוג לכנות "קדמה". הניסיון גם מלמד שכאשר קו מסוים נחצה, אותה קדמה היא בעצם נסיגה גדולה לאחור.

עוד בנושא:

http://www.maki.org.il/he/component/content/article/87/10920