קו ברור חוצה לשניים את תל אביב-יפו. מצדו האחד – שכונות המרכז והצפון הנקיות והמטופחות. מצדו השני – שכונות הדרום הגדושות מפגעים. ראש וראשונה למפגעים אלה היא התחנה המרכזית החדשה, מפלצת בטון ענקית המוטלת בלב הדרום ומהווה מפגע בריאותי וסביבתי קשה.
תושבי דרום תל-אביב מפגינים בגינת לוינסקי בדרישה לפנות את התחנה המרכזית (צילום: אנחנו העיר)
לידתה של התחנה בחטא. בבסיס הקמתה עמד הרצון לעשות רווחים על גבי תחבורה ציבורית והוא היתרגם לבניית מבנה התחנה המרכזית השני בגודלו בעולם (שני רק למומבאי). יזמי התחנה ומתכנניה לא הכירו תחבורה ציבורית, ואולי לא התנסו בה בחייהם. אם היו מבינים לנפשם של נוסעי אוטובוס הם היו יודעים שהם אינם שואפים לבלות בתחנות, אלא משתדלים לצאת מהן מהר ככל הניתן. אם היו מכירים מערכות תחבורה יעילות, הם היו יודעים שהן מאורגנות כרשת ואין בהן צורך במקום התכנסות אחד. אם היו מתעניינים בשכונה עליה הטילו את התחנה, היו מבינים שאין שום הגיון בהזרמת המוני אוטובוסים ברחובותיה הצרים.
השגיאות התחבורתיות הפכו במהירות למפגע סביבתי קשה. כבר לפני שנים חשפנו בכנסת את הנתונים הקשים של זיהום האוויר סביב התחנה. הזיהום הזה פוגע בחיים ובבריאות של השכנים ושל הנוסעים כאחד. וכמו תמיד – מפגע סביבתי הופך גם למפגע חברתי והאזור כולו הפך למוקד של בעיות והזנחה.
במשך שנים היו המצוקות הקשות של תושבי שכונות הדרום כר פורה לפוליטיקאים ציניים מימין. שפי פז ומאי גולן עשו קריירה מהמצוקות האלה, וליתר דיוק מסימונם של מבקשי המקלט כאחראים להן. מנגד, מאבקם הממושך של תושבי השכונות – שולה קשת וחברותיה מתנועת "אחותי" ומארגון "כוח לקהילה" – נגד מפגע התחנה המרכזית נתקל במשך שנים רבות בקיר של אטימות מצד העירייה והממשלה.
בשנים האחרונות נוצר סדק בקיר הזה. בפגישות שקיימתי עם גורמי המקצוע במשרדי הממשלה ובעירייה נוכחתי לראות שהם מתחילים להבין את האבסורד. התחנה המרכזית היא לא רק מוקד של חורבן סביבתי, בריאותי וחברתי. היא גם שגיאה תחבורתית קשה: אוטובוסים מאבדים זמן יקר ביציאות ובכניסות, נוסעים משתדלים להימנע מלהגיע ונשים חוששות לביטחונן האישי עקב ההזנחה.
התפכחות אנשי המקצוע יצרה, לראשונה מזה שנים, הזדמנות להסרת המפגע הקשה ביותר בדרום תל-אביב. היא פוגשת עתה שתי דמויות בתפקידי מפתח ושתיהן גם מאותה מפלגה: ראש העיר רון חולדאי ושרת התחבורה מרב מיכאלי. את ההזדמנות הזו אסור להם להחמיץ. יש לפנות את התחנה המרכזית עכשיו – לא רק כמהלך מחויב מקצועית, אלא כמהלך הנכון והדרוש מבחינה פוליטית וערכית. מהלך של תיקון אמיתי של העוול שנגרם לתושבי הדרום.
אסור לחולדאי ומיכאלי לפספס את ההזדמנות להוציא המוני האוטובוסים שגודשים את התחנה המרכזית וחונקים תושבות ותושבים למסופים פתוחים חלופיים, כדוגמת מסוף סבידור הצנוע והיעיל. אולם היום שאחרי חשוב לא פחות. אסור לכרוך את פינוי האוטובוסים בעסקה עם אותה חברה שהזניחה את התחנה שנים ארוכות והביאה אותה למצבה הנוכחי. עסקה שכזו תועיל לרווחי החברה אבל תפגע באינטרס הציבורי.
במקום פצע מדמם שזיהם והרס את שכונות הדרום, מתחם התחנה המרכזית החדשה צריך להפוך לאבן שואבת המספקת צרכים מגוונים של האזור: שטחים ירוקים, פעילות תרבות פנאי, מבני ציבור ודיור חברתי. דרום תל-אביב יכולה לזכות למתחם מרגש של התחדשות עירונית אמיתית, כמו אלה שמוקמים בעולם במפעלי תעשיה, תחנות כוח ותחנות רכבת נטושות. את הפצע הכואב אפשר לרפא במעשה סוציאליסטי ודמוקרטי אמיתי. מיכאלי וחולדאי – הכדור בידיכן/ם.
דב חנין
