מאת אביב לביא. פורסם ב"מעריב".

במסיבת העיתונאים שערכו השבוע שרי התיירות והשרים להגנת הסביבה בנושא ים המלח, ישבה ליד שולחן הכתבים אורחת לא מוכרת. בירור קצר העלה שמדובר בנציגת רדיו בולגריה. קשה לדמיין איש תקשורת ישראלי שיטריח את עצמו למסיבת עיתונאים בבולגריה הנוגעת לים השחור. על רקע ההתעניינות העולמית בים המלח, ההזנחה המתמשכת שלו מצד ממשלות ישראל נראית מביכה במיוחד.

רבות דובר על הפתרון של השרים מיסז'ניקוב וארדן, אבל רק עכשיו יתחיל הקרב על השאלה איך יתחלקו המיליארדים שיעלה השיקום. זה נכון, אבל חשוב לשים לב שבמקביל למאבק על הכיס ייפלו גם הכרעות שלהן השלכות סביבתיות מרחיקות לכת. קציר (איסוף) המלח, על דעת רוב המומחים וארגוני הסביבה, הוא החלופה המועדפת מבחינה סביבתית, אבל השאלה היא על איזה קציר מדברים.

מפעלי ים המלח (צילום: ויקיפדיה)

במה דברים אמורים? מבחינה סביבתית הריסת המלונות ובנייתם מחדש נחשבה לאסון בגלל הצורך בכרייה מסיבית של חומרי בנייה מנחלים באזור. אך הקציר עלול להביא לתוצאה חמורה לא פחות – פגיעה אנושה במניפת נחל צאלים, אחד הנחלים החשובים באזור שנשפך לים המלח. את הררי המלח שייאספו מקרקעית הבריכות צריך לקבור, ומפעלי ים המלח יבקשו להעביר את המלח בעזרת מסוע לחלקו הצפוני של הים ולהטמין אותו שם. המסוע אמור לחצות את אפיק נחל צאלים ולהפוך אותו לעיי חורבות מבחינה אקולוגית. או אז תתגשם נבואת הזעם, שהשמיע מנכ"ל החברה להגנות ים המלח שימי דניאל באוזני ארגוני הסביבה, שלפיה החלופה המועדפת עליהם – הקציר – עלולה להתברר דווקא כהרת נזק לסביבה.

ארגוני הסביבה טוענים שאפשר להטמין את המלח מדרום לנחל צאלים, וגלעד ארדן הציג עמדה דומה במסיבת העיתונאים. מפעלי ים המלח דווקא ישמחו מאוד לחצות את הנחל (הסיבה: הם מעוניינים להקים נקודה לשאיבת מים מצפון לנחל משום שהאזור שממנו שואבים כעת, הדרומי יותר, הולך ומתייבש), והם מעוניינים גם לקבל היתר להקים בריכה תעשייתית נוספת (בריכה מס' 6) על מנת להגדיל את כריית המינרלים מהים ובהתאם גם את הרווחים. ארגוני הסביבה יעשו הכל כדי למנוע את הקמת הבריכה הזו משום שהרחבת הכרייה תאיץ את ירידת המפלס, שכבר עתה נסוג בקצב של מטר בשנה.

מכיוון שחלוקת הנטל הכספי בין המפעלים לבין המדינה תוכרע במו"מ, שלא לומר בבזאר פרוע, לא מן הנמנע שעל השולחן תעלה עסקה שמשמעותה כסף תמורת סביבה: מפעלי ים המלח יהיו מוכנים לפתוח את הכיס, ובלבד שיתאפשר להם לחצות את נחל צאלים ולהקים את בריכה מס' 6. המשרד להגנת הסביבה והארגונים יעמדו על רגליים אחוריות, אבל מי שחותמים על העסקה יושבים באוצר.

לאוצר, שסופג עד היום עקיצות על העסקאות הגרועות שנעשו בעבר מול משפחת עופר, יש עניין לסגור דיל טוב שבו המפעלים ישלמו הרבה והציבור מעט. רק שאת מחירו האמיתי של הדיל הזה עלולים לשלם, כרגיל, ים המלח ונכסי הטבע שבסביבתו.