בעולם מושלם, המשורר היהודי-אמריקאי אלן גינסברג (1997-1926) לא היה הופך לגיבור. אלא שהעולם, שבו חי ומת, איננו מושלם. אם שנות ה-60 באמריקה נקשרות במוחנו לדימויים כגון תרבות-נגד, אנטי ממסדיות, חירות מינית וכדומה, הרי שלגינסברג יש חלק משמעותי בזה. לשיאה הגיעה כתיבתו החריפה והמשוחררת בפואמה "נהמה" (Howl), שעם הוצאתה לאור נאסרה לפרסום בגין היותה "תועבה". סוציאליסט, היפי, הומוסקסואל מוצהר, חבר בתנועת ה"ביט", צרכן סמים – ועוד הרבה מעבר – היו קצת יותר ממה שהציבור האמריקני היה מוכן לעכל, על אחת כמה וכמה כשמדובר באיש שעפרונו מחודד מאוד.

    על מי ועל מה שהיה, גינסברג שילם מחיר כבד לא רק בחייו, אלא, מסתבר, גם במותו; ההספד הארסי, שכתב עליו בעל הטור ג'ורג' וייל ב"סן פרנסיסקו כרוניקל", כשבוע לאחר מותו, הוא תזכורת כואבת לכך, שגינסברג אולי שינה את אמריקה, אך לא את האמריקאים.

    כאשר זכויות אדם בסיסיות הן עדיין מוצר, הנתון בידיהם של ספסרי-מוסר וגנבי-דעת, המשורר האמיץ בעל החיוך הנצחי נותר עבור רבים באמריקה קוריוז היסטורי ותו-לא.

    להלן פרסום מחודש של טקסט, שנכתב בידי אישה, אשר אינה מוכנה להשלים עם כך.

מכתב נגד הספד מרושע,

שכתב ג'ורג' וייל על המשורר אלן גינסברג

    הוא לא הצליח לשלוט בעצמו. ג'ורג' וייל קרוב לוודאי נפגע אישית מההספדים הספונטניים, מהמחמאות היוצאות מהלב, שפורסמו בעיתונים המובילים לאחר מותו של אלן גינסברג.

    מר וייל, מגינם של ערכים מקודשים לכאורה, כל עוד אלה מסייעים למיוחסים, לבעלי זכויות היתר ולחשבונות הבנק של המעמד שלו, הוא לא זה שהייתי מעוניינת שידריך את הציבור בענייני משוררים ושירה. כדי שיוכל לעשות זאת בצורה יסודית, וייל יהיה חייב לחזור לתנ"ך ולנכש מבין דפיו את הנביאים האיומים שניצבו בפאתי שערי ירושלים ונשאו נאומי תוכחה נגד תאוות הבצע והאלימות. וייל בוודאי היה מוצא דופי גם באותו בחור מזוקן, בעל שיער ארוך, שלא נישא מעולם, והסתובב בין הרגליים של כולם עם 12 ידידיו, מדכדך את נושכי הנשך, שהסתופפו בבית המקדש.

    וייל רמז כי גינסברג קיבל מקדמה בת שש ספרות ממו"ל ניו-יורקי גדול, כאילו היה כאן איזה כשל מצידו. הוא לא ציין, כי מחבר "נהמה" ייסד קרן שירה שפתחה את ידה לעזור לרבים מחבריו למקצוע לשרוד.

    ג'ורג' וייל וחבורת התקשורת הימנית שלו פועלים בדרכו של סנטור ג'וזף מקארתי, שהתעלל בארצות-הברית עם מחלת הרדיפה שלו, וחשש כי קומוניסטים והומוסקסואלים יגנבו את המדינה. בסיכומו של דבר, לאחר מסע רדיפות, מסעות ציד וחרמות, הוא רק הצליח לפרסם את האנשים הטובים של אמריקה, כשהוא עצמו מוקע.

    אלן גינסברג עמד לצידו של חופש הדיבור של כל אחד מאיתנו, לצד היופי שבכל נשמת אדם, ולא רק כמה יחידי סגולה בעיני עצמם, הסבורים כי הם מחזיקי המניות של אמריקה. 

נילי צ'רקובסקי, סן פרנסיסקו

עברית: רועי צ'יקי ארד