ולדימיר הרצוג (1937-1975) המכונה ולאדו, היה עיתונאי ברזילאי, פרופסור באוניברסיטה ומחזאי. בנוסף, הוא התעניין מאוד בצילום, ויזם מספר פרויקטי קולנוע. הרצוג נולד באוסייק, שביוגוסלביה, בפרובינציית סבה בנובינה (כיום קרואטיה ) ב־27 ביוני 1937, לזיגמונד וזורה הרצוג, משפחה יהודית קרואטית, שהיגרה לברזיל בראשית שנות הארבעים, כדי לברוח מרדיפות הנאצים. הרצוג קיבל תואר ראשון בפילוסופיה מאוניברסיטת סאו פאולו בשנת 1959. לאחר סיום לימודיו הוא עבד כעיתונאי בכלי תקשורת גדולים בברזיל, בעיקר בעיתון "אסטאדו דו סאו פאולו" – Estado de S. Paulo. בהמשך עבד הרצוג בלונדון ב- BBC במשך שלוש שנים.
במהלך שנות השבעים מונה הרצוג לעורך הראשי של ערוץ הטלוויזיה "תרבות" (Cultura) – ערוץ ציבורי המנוהל על ידי ממשלת מדינת סאו פאולו. הוא גם מונה לפרופסור לעיתונאות באוניברסיטת סאו פאולו, ולימד בבית הספר לתקשורת ולאמנויות וכן בקורס העיתונאות של קרן ארמנדו אלוורז פנטיאדו – Fundação Armando Alvares Penteado. הוא פיתח קריירה כמחזאי ונועד עם אנשי רוח ותיאטרון והיה חבר המפלגה הקומוניסטית הברזילאית (PCB) והיה פעיל בתנועת ההתנגדות האזרחית נגד הדיקטטורה הצבאית בברזיל
ב־24 באוקטובר 1975 – כשהרצוג כבר היה העורך הראשי של ערוץ הטלוויזיה קולטורה – זימנו אותו סוכני צבא ברזיל לחקירה בנוגע לקשריו עם המפלגה הקומוניסטית – PCB שהוצאה אז מחוץ לחוק. למחרת הלך הרצוג למתקני המרכז לפעולות ביטחון הפנים – DOI-CODI כדי להיענות לזימון. אולם חקירתו נערכה באמצעות עינויים. הוא נעצר יחד עם שני עיתונאים נוספים, ז'ורז'ה דוקה אסטראדה בניניו ורודולפו קונדר, שאישרו לימים שהוא אכן עבר עינויים.
ב -25 באוקטובר נמצאה גופתו של הרצוג תלויה בתאו בכלא. בטרם בדיקה כבר הוצהרה סיבת המוות בתעודת הפטירה שלו "כהתאבדות בתלייה". על פי האופוזיציה, קציני המרכז לפעולות ביטחון הפנים DOI-CODI הציבו את גופתו במצב בו היא נמצאה כדי להודיע לעיתונות שהוא התאבד. הנתיחה שלאחר המוות לא הייתה חד משמעית, דאז פתולוגים ואנשי משטרה העלו באופן שיטתי דיווחים מסולפים על נתיחה שלאחר המוות במקרי מוות בעינויים.
הרצוג היה נשוי לסוכנת הפרסום קלריס הרצוג, עמה נולדו לו שני ילדים. עם מות בעלה, קלריס עברה תקופות קשות כשנאלצה לספר לילדיה הצעירים מה קרה לאביהם. שלוש שנים לאחר מכן היא הצליחה לתבוע כחוק את המרכז לפעולות ביטחון הפנים במותו של בעלה. עוד בטרם הצליחה להתמודד עם מותו של הרצוג, אמרה כי "ולאדו היה תורם יותר לחברה לו היה חי". מותו של הרצוג עורר גל של הפגנות מצד העיתונות הבינלאומית ועודד את התעוררות תנועת ההגנה על זכויות האדם באמריקה הלטינית. מותו של הרצוג חיזק את התנועה נגד הדיקטטורה הצבאית בברזיל.
לדברי הנרי סובל, הרב הראשי של אחד מבתי הכנסת המרכזיים בסאו פאולו באותה תקופה, רצח הרצוג שינה את המדינה. "זה היה הזרז לשיקום הדמוקרטיה בסופו של דבר. מותו תמיד יהיה זיכרון כואב של תקופת דיכוי אפלה, הדהוד תמידי לקול החופש שלעולם לא נדם".
בשנת 2009, למעלה משלושים שנה לאחר מותו של הרצוג, הוקם מכון ולדימיר הרצוג מטרתו היא לאחסן ולשמר מידע וחומרים אודות הרצוג, לקדם דיון על תפקידם של עיתונאים ושל המדיה החדשה, ולהעניק את פרס ולדימיר הרצוג לאמנסטי, ולעיתונאים ופעילי זכויות אדם
