"אני, עומר זהראלדין סעד, מהכפר מג'אר, קיבלתי צו התייצבות ללשכת הגיוס האזורית. אני מסרב להתייצב, כי אני מתנגד להחלטת חוק גיוס חובה על העדה הדרוזית. אני מסרב כי אני איש שלום, שונא אלימות בכל צורותיה, וחושב שהממסד הצבאי הוא גוף המבטא את שיא האלימות הפיזית והנפשית" – כך כתב הצעיר עומר סעד, לפני כשנה, במכתב ששלח לשר הביטחון (התרגום לעברית של המכתב התפרסם לראשונה ב-"זו הדרך", 31.10.2012). כעת, נקבע לסעד תאריך גיוס, ה-4 בדצמבר, והוא צפוי להתייצב בתאריך זה בלשכת הגיוס בטבריה, להצהיר פעם נוספת על סירובו לשרת בצבא, ולהישפט לעונש מאסר בכלא צבאי.

עומר זהראלדין סעד (צילום מסך: הטלוויזיה החברתית)

האם התקבלה תשובה משר הביטחון למכתב הסירוב שלך?

קיבלנו תשובה שהמכתב התקבל אצלם, ושהם יחליטו מה לעשות בנידון. אבל מאז, לא שמענו דבר. תאריך הגיוס שלי אמור היה להיות חודש מארס 2014, אבל בשבוע שעבר התקשרו אל אבא שלי, והודיעו לו שתאריך הגיוס שלי הוקדם.

אילו ארגונים מלווים אותך בתהליך הסירוב?

ועד היוזמה הדרוזי, הנוער הקומוניסטי, ופעילים מעמותת "פרופיל חדש" ומתנועת "יש גבול". בנוסף, אני מקבל תמיכה ועידוד מחברים שלי, שלומדים איתי מוסיקה בקונסרבטוריון בשפרעם.

באילו תגובות נתקלת במג'אר?

יש כאלה שתומכים בהחלטה, אבל יש גם הרבה כאלה שלא מבינים מדוע בחרתי להפוך את הסירוב שלי לעניין ציבורי. הם אומרים לי: "למה אתה צריך לעשות כל כך הרבה רעש? למה לעשות כזה ביג דיל מהדבר הזה? אתה לא הסרבן הראשון, ואתה גם לא תהיה האחרון".

מה אתה עונה להם?

על הצעירים אצלנו, בעדה הערבית–הדרוזית, חל חוק גיוס חובה. לפני הגיוס לצבא, הממסד הישראלי רואה בנו דרוזים, אבל בתום השירות – אנחנו סובלים מאפליה בדיוק כמו כל שאר האזרחים הערבים במדינה.

הריאיון עם עומר זהראלדין סעד פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"

http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2013break/12/G47_2013.pdf