לפי נתוני הביטוח הלאומי שפורסמו בחודש האחרון, 33% מהעובדות השתכרו שכר חודשי עד גובה שכר המינימום. שיעור זה היה גבוה בהרבה משיעור הגברים שהשתכרו עד גובה שכר המינימום: 18%. נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) שפורסמו גם הם החודש הראו כי בשנת 2017 עמדה ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו של נשים שכירות על 69% מהכנסתו של גבר. מדובר בשיפור קל בפער השכר המגדרי החודשי לעומת השנה הקודמת, לאחר שבשנת 2016 הפערים דווקא גדלו. לדברי מרכז אדוה "פערי השכר המגדריים משקפים אי-שוויון בחלוקת העבודה המגדרית בבית ובשוק העבודה כאחד".

אחת הסיבות מרכזיות לפערים היא ההבדלים בשעות העבודה של נשים וגברים, הנובעים במידה רבה מחלוקת העבודה בבית. בממוצע, גברים עובדים כ-8 שעות שבועיות יותר מנשים, ונשים מועסקות יותר במשרות חלקיות. דפוס העבודה של נשים מאפשר שילוב של עבודה עם טיפול בילדים ותחזוקת הבית, מטלות שעדיין נתפסות כמטלות "נשיות" בעיקרן. ועם זאת פערי השכר בין גברים ונשים אינם רק בשכר החודשי, אלא גם בשכר השעתי. לפי הלמ"ס, נכון לשנת 2017 היתה ההכנסה הממוצעת ברוטו לשעה של אשה נמוכה ב-16% מהשכר השעתי של גבר. הפער המגדרי בשכר לשעה הינו יציב וכמעט ולא השתנה בעשור האחרון.

"הבדלי השכר השעתיים נובעים במידה רבה מבידול תעסוקתי בשוק העבודה ורמות שכר נמוכות יותר במקצועות המאופיינים ברוב של נשים. העיסוקים הנפוצים ביותר בקרב נשים הם מקצועות הטיפול, החינוך והאדמיניסטרציה – עיסוקים בהם רמות השכר נמוכות, גם כאשר מדובר בעובדות שדורשות השכלה אקדמית. לעומת זאת, משלחי היד הנפוצים בקרב גברים כוללים עיסוקים בהם השכר גבוה כגון ניהול ותכנות, לצד מקצועות בשכר נמוך כגון נהיגה ואבטחה", נמסר.

על שני גורמים אלה נוספות אפליה והתנהגות המבוססת על סטריאוטיפים מגדריים: דעות קדומות של מעסיקים לגבי יכולתן ונכונותן המקצועית של נשים לעבוד; כוח מיקוח נמוך יותר של נשים בשל אחריותן להולדה ולגידול הילדים; דפוסי משא ומתן מגדריים שונים הנובעים מהטיות מגדריות בחינוך – גברים נוטים לדרוש שכר גבוה, נשים נוטות להעדיף ביטחון תעסוקתי בשעה שציפיות השכר שלהן נמוכות יותר.