כ-600 מנחים ומרכזי הוראה באוניברסיטה הפתוחה, פתחו באחרונה במשא ומתן עם הנהלת האוניברסיטה על שיפור בתנאי העסקתם, שלא עודכנו לטענתם למעלה מעשר שנים, ועל קבלת קביעות.

המנחים, שהתארגנו תחת ארגון העובדים "כוח לעובדים" טוענים שלא יהיו מוכנים לצורת ההעסקה הזמנית, שמשמעותה פיטוריהם מהעבודה בכל סמסטר והעסקתם מחדש בסיומו. המנחים והרכזים דורשים גם להגדיל את היקף המשרה שלהם ולהעניק להם פנסיה וקרן השתלמות.

"מעמד המנחים באוניברסיטה הפתוחה אינו של עובדים מן המניין, אלא של 'נספחים'", מסבירה שרון קיטרון,יו"ר נציגות העובדים, המנחה באוניברסיטה הגדולה בישראל מזה כ-14 שנה. "אין תנאים סוציאליים הוגנים, ואנו מפוטרים בכל סמסטר, למרות שיש מנחים שעובדים בצורה זו מעל 15 שנה. חוזה העבודה שלי, לדוגמה, לא עודכן משנת 1997. מרכזי הוראה רבים עוסקים גם בהנחיה, וסובלים אף הם מאי יציבות תעסוקתית – ולכן החלטנו ללכת יחד", מוסיפה קיטרון.

אם בעבר ניסו באוניברסיטה הפתוחה להצניע את נוכחות המנחים במקום, ולשדר תדמית של מוסד אקדמי שמאפשר לסטודנטים ללמוד מרחוק – הרי שכיום 85 אחוזים מהסטודנטים לומדים בכיתה עם מנחה. מספר עובדי ההוראה באוניברסיטה עומד על כ-1,200, כאלף מנחים, והשאר רכזים. בשונה מהמרצים הבכירים והזוטרים באוניברסיטאות האחרות, עובדי האוניברסיטה הפתוחה לא היו מאוגדים עד כה, ותנאי העסקתם היו ירודים מאלה של אנשי הסגל במוסדות ההשכלה הגבוהה האחרים.

לפני כחודש התמנתה פרופ' חגית מסר-ירון לנשיאת האוניברסיטה הפתוחה, ולדברי המנחים, חל שיפור ביחס הנהלת האוניברסיטה לעובדיה. עם כניסתה לתפקיד הספיקה מסר-ירון לפגוש את נציגות העובדים החדשה פעם אחת, ומאז התקיימו כשתי פגישות מו"מ עם אנשי ההנהלה, ללא נוכחותה. "אנו עדיין לא בשלב של מיקוח", מבהירה קיטרון, "אבל אפשר להגיד שהתחיל תהליך, אמנם באיטיות, אך אני מקווה שהקצב יגבר. אין עדיין שינוי ממשי והשטח בוער. עם זאת, אין טריקת דלתות ויש נכונות להידברות הן מצדם והן מצדנו".

התארגנות העובדים הנוכחית אינה הראשונה בתולדות האוניברסיטה הפתוחה, שהוקמה ב-1976, אך המנחים מקווים שהפעם היא תהיה מוצלחת יותר מניסיון ההתארגנות הקודם, שטורפד לפני כ-20 שנה על ידי נשיא האוניברסיטה באותם ימים, מקס רואו. בעקבות אותה התארגנות הוקמה מועצה פנימית, שכללה את עובדי המנהלה והמרכזים, אך הותירה את המנחים בחוץ.