"אנו לא מקבלים את ההתנצלות של השר החקלאות, שהיא מעשה לא ממש התנצלות. הוא נמנה עם האחראים לניסיון פינוי הכפר ולמותם של שניים: תושב הכפר ושוטר". כך אמר אמש (שני) ראאד אבו אל-קיעאן, יו"ר ועד תושבי אום אל-חיראן בכנס שנערך בבי"ס מנשר בתל-אביב ביוזמת תנועת עומדים ביחד ובמרכזו: הריסת הבתים הטרגית בכפר הערבי-בדואי הלא מוכר ב-18 בינואר האחרון. עוד הוא הוסיף "המדיניות של השר אריאל ושל הממשלה היא להכניס אותנו לתוך מין גטאות כאלה, שאני בדואי או אני ערבי ואת יהודייה, וכל אחד במתחם משלו. מדוע אנחנו לא יכולים לגור יחד באותה עיירה? מדוע יש להרוס את הכפר שלנו כדי לבנות יישוב רק ליהודים?".

כך הוא הגיב לדברי של השר שאמר אתמול, במהלך ביקור בעיר רהט "אם הייתה לנו תקלה באום אל-חיראן, אני מתנצל על כך התנצלות עמוקה. אנחנו נמתין לתוצאות הבדיקה של מח"ש. אבל עולים קולות שהיו פה תקלות חמורות. אני מבקש למסור את התנצלותי למשפחה. אולי אפשר יהיה לעשות ביקור ולומר זאת באופן אישי". לדברי אבו אל-קיעאן "מה זה 'תקלה'? זה היה רצח דם קר! ומה זה 'עולים קולות'? אני הייתי במקום ויחד עם יעלה (ד"ר יעלה רענן) היינו עדים על הנעשה דקה-אחר-דקה, שנייה-אחר-שנייה".

עוד קרא ליו"ר ועד התושבים לשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, ולמפכ"ל המשטרה, רוני אלשייך להתפטר לאלתר "בעקבות השקרים שהפיצו והטיוח של העובדות בשטח". בהמשך לדבריו תיארה ד"ר יעלה רענן, תושבת קיבוץ כיסופים, מרצה במכללת ספיר ופעילת "עומדים ביחד" את קורות הגירוש הנמשך של האזרחים הערבים-בדואים מאדמותיהם מאז 1948 ועד ימינו. עוד הדגישה את מצוקת הדיור והאדמות הגוברת בקרב הצעירים הערבים-בדואים. "אני, כיהודייה, יכולה להתגורר ביישוב ובו 200 נפשות. אבל אילו הייתי צעיר בדואי או צעירה בדואית הייתי נאלצת לנטוש את יישובי כדי לפנות מקום ולנדוד לעיר גדולה, כגון רהט, כי זו מדיניות הממשלה".

אביגייל ביטון, פעילת דיור ציבורי מדימונה הוסיפה: "בממשלה רוצים לפנות יישוב בשם אום אל-חיראן, ולשים במקומו ישוב יהודי בשם 'חירן'. אני בתור יהודייה, חד-הורית, מזרחית, ענייה – עושים לי ועדת קבלה ואני גם לא מתקבלת ליישובים האלה". "אנו צריכים לעמוד על המשמר – מקרה אום אל-חיראן עלול לשוב, ובקרוב מאוד", הזהיר ח'ליל אלעמור ממועצת הכפרים הבלתי-מוכרים בנגב, שהשתתף אף הוא בדיון שנערך אמש באולם מלא מפה לפה.