חבר הכנסת לשעבר מטעם מק"י ומפ"ם אברהם ברמן נולד בעיר ורשה בפולין ב-17 באוקטובר 1906 אביו, איסר ברמן, היה פעיל ציוני וחבר "אגודת חובבי שפת עבר". ברמן למד באוניברסיטת ורשה, וכסטודנט הצטרף לתנועת "פועלי ציון שמאל", מטעמה ערך את עיתוני המפלגה בפולנית וביידיש. את לימודיו סיים בוורשה ב-1932 בתואר דוקטור בפסיכולוגיה.
במהלך מלחמת העולם השנייה היה ברמן מנכ"ל הארגון "צנטוס" (Centos, Centrala Towarzystwa nad Sierotami) לעזרת ילדים בוורשה ומזכ"ל המועצה הפולנית לעזרת יהודים "זֶ'גוֹטָה". בגטו ורשה נמנה עם ראשי המחתרת היהודית האנטי-נאצית, וכן היה חבר נשיאות הוועד לתיאום יהודי המחתרתי.
ברמן נישא בשנת 1936 לבתיה טמקין. בשנת 1946 נולד בנם היחיד, עמנואל ובאפריל 1953 התאלמן.
בתום המלחמה נבחר ברמן כציר לפרלמנט בפולין העממית ובשנת 1947 נבחר ליו"ר ועד יהודי פולין.
בשנת 1950 היגר לישראל והחל לפעול במוסדות מפ"ם, בשנים 1951–1955 כיהן מטעם מפ"ם כחבר הכנסת השנייה, במהלכה פרש, יחד עם משה סנה ורוסתם בסתוני, לסיעת שמאל (1953) וחבר למק"י בשנת 1954 ופרש מהכנסת ב-1955. במהלך כהונתו היה חבר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ועדת החינוך והתרבות, ועדת הכנסת וועדת השירותים הציבוריים
ברמן עמד בראש ארגון הלוחמים האנטי-נאציים בישראל, והיה חבר נשיאות הארגון העולמי של הפרטיזנים היהודים ואסירי הנאצים לשעבר.
על פועלו במחתרת הפולנית זכה לעיטורים: עיטור צלב גרונוולד (1943) מדלית ורשה (1945)
בנו, עמנואל ברמן, הוא פסיכואנליטיקאי ופרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה.
כתביו:
מימי המחתרת, תל אביב: המנורה, תשל"א (1970)
במקום אשר יעד לי הגורל: עם יהודי ורשה: 1939–1942 (מכתב יד ביידיש: שלמה אבן שושן), בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, תשל"ח. (ראה אור גם ביידיש – "וואס דער גורל האט מיר באשערט: מיט יידן אין ווארשע, 1939–1942", תשמ"א-1980.)
