בישראל בשנת 2016 חיו בעוני 463,300 משפחות שהן 1,809,200 נפשות מתוכן 842,300 ילדים – כך עולה מדוח העוני שפורסם הבוקר (רביעי) והוכן על ידי מנהל המחקר והתכנון בביטוח הלאומי. במרכז הדוח נתונים על עלייה של ההכנסה הכספית הפנויה לנפש ב־3.8%, ובהתאם לכך עלה קו העוני ליחיד מ־3,158 שקל ל־3,260 שקל. קו העוני לזוג עומד על 5,216 שקל, בהשוואה ל־5,053 שקל בשנת 2015.
בישראל חיו בשנת 2016 יותר ממיליון ו-800 אלף עניים. למרות ירידה מתונה בשיעורי העוני, ישראל עדיין מובילה בנתון זה בהשוואה למדינות המערב. כך עולה מדו"ח המוסד לביטוח לאומי שפורסם היום (ד') בנוגע לשנת 2016.
כ-463 אלף משפחות, שבהן יותר מ-840 אלף ילדים חיים בעוני בישראל. בהשוואה לשנת 2015 שיעורי העוני בקרב משפחות ירדו מ-19.1% ל-18.6%, ו-14,400 משפחות עלו מעל לקו העוני. לצד המגמות החיוביות, תחולת העוני בנפשות ובילדים עלתה ב-2016. שיעור העוני של נפשות עלה ב-0.3% ושיעור הילדים החיים בעוני עלה ב-1.2%.
נתון מדאיג הוא שהירידות בתחולת העוני של מרבית קבוצות האוכלוסייה פסחו על האוכלוסייה העובדת. חלקן של המשפחות העובדות בכלל האוכלוסייה הענייה עלה ב-2016 מ-13.3% ל-13.6%, ועלייה מתונה נרשמה גם בתחולת העוני של משפחות שבראשן עצמאים ושכירים. הממצא החמור ביותר הוא העלייה החדה בתחולת העוני של משפחות חד–הוריות, מ-21.7% ל-26.1%.
בתגובה לדו"ח העוני מסר ח"כ דב חנין (חד"ש – הרשימה המשותפת): "דו"ח העוני מוכיח כי העלאת שכר המינימום עליה נאבקנו והשקעה בתחבורה ציבורית, במיוחד בישובים הערביים שסבלו מאפליה ארוכת שנים בתחום, עושים שינוי. חייבים להמשיך להשקיע בכיוון הזה. עם זאת, הנתונים הקשים שבדו"ח על עוני בקרב משפחות עובדות מלמדים ששכר המינימום עדיין איננו מספיק גבוה וצריך להעלותו יותר. בנוסף, המדינה חייבת לספק רשת ביטחון אמיתית לאלה שאינם יכולים לעבוד ולדאוג כי גם הנכים והקשישים יוכלו להתקיים בכבוד. הגיע הזמן שהמדינה תגדיר מהו קיום בכבוד ותתאים את כל הקצבאות למדד זה. היום אגיש יחד עם שורת ח"כים מהקואליציה ומהאופוזיציה את הצעת חוק – הזכות לקיום בכבוד".
"על המדינה המבקשת לדאוג לזכות לקיום בכבוד של אזרחיה להגדיר מהם הצרכים הנדרשים למחייה בכבוד , ולכמת אותם לסכום מוגדר. הצעת החוק תקים מנגנון מקצועי שיכמת את סל הצרכים הדרושים לקיום אנושי בכבוד על בסיס מדד חשבונאי ובכך יצור סכום מוגדר אשר יבטיח קיום בכבוד בסיסי לכל אדם בישראל. המדד ייקבע ויעודכן מדי שנה על ידי ועדת מומחים מתחומים שונים. כל דבר חקיקה שיש בו כדי להשפיע על גובה ההכנסה של אדם, לרבות החלטה בנוגע לקצבאות קיום, שכר מינימום, דמי אבטלה, מיסוי ואגרות ובכל החלטה של המדינה שיש בה כדי לגרוע מהכנסותיו של אדם בגין חיובים, יקבע בהתאם למדד הקיום בכבוד". יצוין שעל הצעת החוק חתומים בין היתר חברי הכנסת מסיעות רבות והיא נוסחה בשיתוף האגודה לזכויות האזרח.
מנכ"לית המועצה לשלום הילד, עו"ד ורד וינדמן, הוסיפה "העובדה שכשליש מהילדים בישראל חיים מתחת לקו העוני ורבים מהילדים שמעליו קרובים אליו מדי היא לא פחות מאשר איום אסטרטגי על החברה בישראל. העלייה במספר הילדים העניים, כפי שנחשפה בדוח שהוצג הבוקר והעובדה שמדובר במגמה ארוכת שנים שלא משתנה, הן תעודת עניות למדינת ישראל".
לדברי וינדמן, למרות שבתודעה הציבורית עוני של ילדים מתקשר בדרך כלל לרעב ולמחסור בכסף למשמעות של עוני יש היבטים רבים נוספים כגון : בריאות לקויה ושירותי בריאות לא נגישים, חינוך פחות טוב או פחות חינוך, תזונה לקויה וחסרה, העדר אפשרות לצאת לטיול בית הספר, העדר נגישות לחוגים ולתנועות נוער, מבוכה ללכת למסיבת יום הולדת בהעדר כסף לקניית מתנה – ההשפעה היא על כל תחומי החיים.
בהמשך דבריה התייחסה וינדמן גם לכך שתוצאות מבחני מיצ"ב שפורסמו בשבוע האחרון משקפות גם הן היטב את הפערים בין ילדים עשירים לילדים עניים.
לפי נתוני המועצה לשלום הילד, כפי שיפורסמו בשנתון ילדים בישראל בעוד כשבועיים, ניכר כי לאורך השנים התרומה של המדינה לצמצום העוני בקרב ילדים, באמצעות תשלומי העברה, כגון קצבאות, ומסים, נשחקה באופן משמעותי.
לסיכום אמרה וינדמן:"קובעי המדיניות מתגאים בכלכלה משגשגת ויציבה אבל אין ולא יכולה להיות כלכלה מצליחה וחברה כושלת. אין ולא יכולה להיות כלכלה בריאה וחברה חולה. פערים בלתי נסבלים בין ילדים, שיעורי עוני עצומים, העדר שוויון הזדמנויות אינם רק בלתי נסבלים מבחינה חברתית, מוסרית וערכית, אלא שוודאי שהם לא עולים בקנה אחד עם משק משגשג וכלכלה פורחת. עוני הוא לא גזירת גורל והוא לא מגיפה שטרם נמצאה לה תרופה. עוני בקרב ילדים, העדר שוויון הזדמנויות ופערים חברתיים הם תוצר של מדיניות כלכלית, מעשה ידי אדם ולכן יד אדם או במקרה הזה, יד ממשלה היא שיכולה לתקן את הדרוש תיקון".
