הנערים אייל יפרח, נפתלי פרנקל וגיל-עד שער נעלמו ב-12 ביוני, בעת שחיכו לטרמפ באזור ההתנחלויות גוש עציון. הרשויות הגדירו את העלמם חטיפה. בעת כתיבת שורות אלה, לא ידוע מה עלה בגורלם.
הסגר בחברון, אמש, יום א' (צילום: אקטיבסטילס)
חטיפה, כמו כל פעולת טרור נגד אזרחים, ראויה לגינוי. אך מצופה שהמגנים יבואו בידיים נקיות. ממשלת נתניהו וראשי הצבא ושירותי הביון, המנהלים את כיבוש השטחים הפלסטיניים בשיטות דיכוי וטרור ממלכתי, בנישול מהקרקע ובמאסרים פוליטיים, לרבות מינהליים, נושאים באחריות מלאה לאווירה שמולידה מעשי תגובה כמו חטיפת נערים.
נתניהו בצביעותו תבע מהרשות הפלסטינית, שבממשלתה החדשה כלל אינו מכיר, להחזיר את החטופים. כך קרסה באחת היוהרה של כוחו הכל-יכול של צה"ל, אשר מתיימר למנוע טרור בשטחים הנשלטים על-ידיו (שטחי C), כמו זה שבו שהו שלושת הנערים בעת העלמם.
ראשי הממסד הישראלי, אשר סירבו למלא התחייבותם לפעימה הרביעית של שחרור האסירים הפלסטינים; המחזיקים 190 פלסטינים במעצר מינהלי ללא משפט; המסרבים להיענות לדרישות האסירים שובתי הרעב, ובמקום זאת מקדמים חוק אכזרי של הזנה כפויה (ר' ע' 4); אשר מכינים חוק נגד חנינה לאסירים פלסטינים – מגלים פעם נוספת, כי כל דיכוי נתקל בהתנגדות המדוכא, אפילו לאחר 47 שנות כיבוש.
הדרך למנוע חטיפות ופעולות דומות נגד אזרחים היא השגת הסדר מדיני, אשר יכבד את זכות העם הפלסטיני למדינה עצמאית וריבונית, שבירתה ירושלים המזרחית, בצד ישראל, ושחרור כל האסירים הפוליטיים הפלסטינים.
הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"
