את האג'נדה הירוקה ניתן למצוא בבחירות הללו בחמישה ראשים שונים. זו אינה טעות. שלוש מפלגות חדשות/ישנות: הירוקים של פאר ויסנר, שכבר הראה איך אפשר להפסיד עם המותג המנצח-לכאורה הזה כמה פעמים. עלה ירוק, שגם היא נחבטה באחוז החסימה. והתקווה הירוקה החדשה, התנועה ירוקה שהתאחדה עם מימד.

לאלה מצטרפת מרצ שצבעה עצמה בירוק באמצעות ניצן הורוביץ, הקטר התקשורתי של האג'נדה הסביבתית וחד"ש, שהובילה באמצעות דב חנין קמפיין מרשים בתל אביב וגרפה מנדט שניים לפחות במונחי הכנסת.

לא כדאי להתנבא, אבל קשה להניח שנראה מפלגה ירוקה גם בכנסת הבאה. גם עם כל הכבוד למימד, שנעלמה למעשה, והסימפתיה למלכיאור, הסיכוי נראה קלוש. לאג'נדה הירוקה יהיו נציגים. ניצן הורוביץ, אם ילמד מהפרלמנטרים המצטיינים בכנסת כולל דב חנין, יוכל להזיז בפעילות נכונה לא פחות ממפלגה שלמה. אבל השאלה היא מדוע מפלגות ירוקות אינן מתרוממות.

אנשי התנועה הירוקה, שכבר צברו דם רע עם הירוקים, יאשימו את ויסנר, שאינו מעורר אהדה ולא הצליח להדביק אליו את האהדה הרחבה למותג הירוק בכללו. לטענתם, הוא אף הכשיל ניסיונות איחוד בין התנועות-מפלגות. אבל ויסנר אינו העניין. העניין הוא הנושא הירוק עצמו.

ייאמר כאן ברורות: ישראל אינה יכולה להיות קרקע לתנועה ירוקה רחבה, מפני שאיכות הסביבה אינה נתפסת כבעיה חשובה דיה, ובוודאי רחוקה מלהיות הבעיה המציקה ביותר לתושבי ישראל. היא גם לא תהיה כזו בעשורים הבאים. הביטחון, הפער החברתי, השבר הכלכלי, השד העדתי ויחסי דת ומדינה קודמים לבעיה הסביבתית בכל פרמטר.

האסטרטגיה של התנועות הירוקות להקים מפלגה בכל מחיר, על בסיס כמה הצלחות באירופה, אינה נכונה. ישראל זקוקה למפלגות עם סדר יום מקיף וכולל. אולי "ירוק" יזוהה במישור הרומנטי עם שלום ועם שוויון חברתי, אבל הוא לא נתפס ככזה במישור המעשי. הגל הפוליטי הירוק לא יביא מקומות עבודה לצפון ולדרום, ולא אחת הוא אף ימנע פיתוח כזה, כי דווקא אזורי הפריפריה הם גם מרחבים של נוף טבעי.

התנועה הסביבתית נעדרת בהגדרה עמדה באשר לסכסוך עם הפלסטינים ולגרעין האיראני. הבחירות בישראל עדיין נערכות על אג'נדה מורכבת, והתנועות והגופים הירוקים, גם אם יהיו בהם אנשים סימפתיים ואפילו מפורסמים, אינם יכולים לספק אותה.

האסטרטגיה החלופית היא זו של חד"ש ומרצ, דב חנין וניצן הורוביץ. חנין פרץ את תקרת הזכוכית של מפלגה

ערבית-קומוניסטית באמצעות האג'נדה הירוקה, אבל נשאר משולב במפלגה המציגה תפיסת עולם ומייצגת קבוצות בעם.

הורוביץ הצטרף למרצ ומשתלב בתנועה עם מסורת, בעלת עומק ציבורי ומרחב של מסרים. התנועה הירוקה היתה צריכה לבנות דמויות ציבוריות המזוהות עם סדר היום הירוק, ולפעול לשיבוצן במפלגות שונות, כולל מרצ שניהלה איתן נושא משא ומתן שלא צלח, כולל העבודה, כולל קדימה, ולמה לא ליכוד. במקום זה מתכתשות שלוש תנועות קטנות על משבצת צרה, עם עתיד עגום וידוע מראש.