הספר הראשון שביטא את תשוקתן של בנות מעמד הביניים בארצות הברית של שנות ה-60 להימלט ממשק הבית אל עולם העבודה בשכר היה "הילת הנשיות" (1963) פרי עטה של בטי פרידן, שנעשה מיד רב מכר פמיניסטי מכונן. פרידן כינתה את המלנכוליה הביתית "הבעיה שאין לה שם", וקראה לנשים לצאת מהבית לעבודה תמורת שכר כדי לרכוש חירות אישית ועצמאות כלכלית. קריאתה נענתה בהד מתגלגל נוכח השינויים ההיסטוריים שהכשירו את עליית הקפיטליזם הניאו–ליברלי, אשר השתמש ברעיונות פמיניסטיים בדבר קידום נשים וצדק מגדרי כדי להתרחב.

קפיטליזם הפיננסים והשירותים אמנם פתח לנשים הזדמנויות תעסוקה וקריירה נוספות, אך מרבית הנשים (57% לפי ארגון העבודה הבינ"ל) מתקיימות ממשרות חלקיות וזמניות ומעבודה עצמאית בשכר נמוך. בשנות ה-80 וה-90 הדיחה פוליטיקת הזהויות את הניתוח המעמדי ואת ביקורת הקפיטליזם אל שוליו הזניחים של הגל הפמיניסטי השני. והנה, בעשור האחרון שב הניתוח המרקסיסטי לסדר היום הפמיניסטי ומחזיר אותנו לנקודת האפס, אם להשתמש בביטוי שהטביעה התאורטיקנית הפוליטית סילביה פדריצ'י. נקודת האפס של המהפכה, טענה פדריצ'י, היא זירת ההולדה. מכאן, שאם המטבחים שלנו לא יובאו בחשבון כחלק מהותי וחיוני של הקפיטל, או אם עבודת האישה במשק ביתה לא תימדד בערכים כלכליים, לא נצליח להביס את הקפיטליזם.

ייצור חברתי (Social Reproduction) הוא המושג המגדיר את בעיית העבודה שקופת הערך הכלכלי של נשים במשק הבית. המושג מִתרגם לפִריון חברתי, אולם אני בוחרת במושג ייצור כדי להדגיש משמעותו החברתית (ולא הביולוגית) של העמדת דור העובדים הבא.

ב-1884 הצביע פרידריך אנגלס בספרו "מקור המשפחה, הקניין הפרטי והמדינה" על הזירה הביתית כמקור לאפליית ולדיכוי נשים. אנגלס ייחס זאת לשעבודן לבית, והעריך שככל שהקפיטליזם ימשוך נשים לשוק העבודה בשכר, כך יישחק מוסד המשפחה וייפסק שעבוד האישה העובדת. זה לא קרה. מנתוני הלמ"ס לשנת 2015 עולה, כי שיעור תעסוקת נשים בישראל עומד על 65%. אך מרביתנו לא מוותרות על משפחה. עם זאת, מבנה המשפחה משתנה; עולים שיעור המשפחות החד–הוריות וכך גם שיעור הגברים המשתתפים בניהול משק הבית והטיפול בילדים. אך בעיית כפל התפקידים של האישה העובדת בשכר ואי ההכרה בעבודה במשק הבית כמייצרת ערך כלכלי, לא נפתרה במרבית המדינות. יוצאות מן הכלל הן מדינות הרווחה הסקנדינביות, המוכיחות למי שעוד זקוקים להוכחה כי שוויון נולד ומתפתח בבית.

מאז פרוץ משבר הקפיטליזם ב-2007 מגלות הוגות פמיניסטיות עניין מחודש בזיקה בין הפמיניזם למרקסיזם, ובניסיון לנסח תיאוריה מתאימה למאה ה-21. החידוש שנוסף לניתוח המעמדי העכשווי הוא הדגש על דיכויים צולבים. במילותיה של עורכת הקובץ, טיטהי בהטאצ'ריה (Bhattacharya), היסטוריונית ואקטיביסטית מאוניברסיטת פורדו באינדיאנפוליס: המחשבה הפמיניסטית הסוציאליסטית המתחדשת מתעניינת בקשר בין ניצול מעמדי לבין דיכוי מגדרי, גזעי, אתני, דתי ולאומי, ומקדמת ניתוח מעמדי מתוך הכרה בשונוּת.

עשרת המאמרים המקובצים בספר עוסקים במסגור נושאים מחיי היומיום תחת תיאוריית הייצור החברתי. בין הנושאים: ילדות, מיניות, הגירה, אקטיביזם, משבר תעסוקת הטיפול או החסכונות הפנסיוניים, מרכיב ברמת החיים של מעמד העובדים, שנמצאים בסיכון על רקע הרפורמות הניאו–ליברליות.

הנחת היסוד של תיאוריית הייצור החברתי היא שעבודת האדם נמצאת בלב הייצור החברתי. תפישת העבודה המקובלת בקובץ היא בהתאם לתפיסת מרקס את העבודה כהנחת היסוד של ההיסטוריה האנושית. אך שעה שמרקס החריג ממנה את עבודת הייצור החברתי, הפמיניזם לא מוותר על מקומה בהיסטוריה.

התיאוריה ממפה את התהליך שבו לוקחים חלק קווי הייצור של מוצרי הצריכה ותהליכי יצירת החיים עצמם. מטרתה היא למקם בכלכלה הפורמלית את העובדות והעובדים המייצרים עבורה מוצרים ושירותים, אך נותרים מחוץ לה. אין ספק שהקפיטליזם הצליח לרתום את הפריון הביולוגי לעגלת הייצור התעשייתי, לצמיחה הכלכלית ולצבירת הון. ההפסדים כולם שלנו. כי מהמטבח הביתי ומחדרי הילדים יוצא האי שוויון המגדרי אל שוק העבודה ומשפיע על פערי השכר בין עובדים לעובדות ועל אפליית הנשים. לכן עלינו לחזור ולשאול, ולו רק כדי להזכיר: אם עובדים ועובדות מייצרים בעמלם את עושר החברה, מי מייצר אותם עצמם?

תאוריית הייצור החברתי עוסקת בכוח העבודה האנושי. כבר עתה היא מתחילה להתייחס לכוח העבודה הרובוטי המתהווה ולעולם העבודה המשתנה. מעבר לדיון התיאורטי המרתק, קיים ביקוש לתשובות יישומיות: מיהו עובד ומיהי עובדת? איך לבנות מעמד עובדים ועובדות גלובלי במציאות המפוררת של המאה ה-21? ומה בין ניצול מעמדי לדיכוי מגדרי?

התיאוריה תיבחן לאורו של העיקרון המרקסיסטי, לפיו אין די בהתבוננות ביקורתית במציאות וצריך לפעול על מנת לשנותה.

האם תצליח צורה חדשה של פמיניזם סוציאליסטי לשלב מאבקים לשחרור מדיכוי עם מאבקים מעמדיים נגד ניצול? ימים יגידו.

חדוה ישכר

Social Reproduction Theory – Remapping Class, Recentering Oppression. Edited by Tithi Bhattacharya; Pluto Press, 2017

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון 'זו הדרך' הקרוב. הספר זמין במהדורה

דיגיטלית וניתן לרכישה מקוונת:

https://www.plutobooks.com/9780745399881/social-reproduction-theory/