שכרם של 42% מהעובדים במשק ירד במחצית הראשונה של 2020, כלומר מאז סגר הקורונה הראשון ואחריו – כך עולה ממחקר חדש שפרסם בתחילת השבוע (22.11) המוסד לביטוח לאומי. לפי המחקר, ירדו משכורות העובדים בממוצע ב־11% כתוצאה מהורדת שכר ישירה, מירידה בהיקף המשרה או מהשעיית הטבות. אלא שעל אף הירידה בשכרם של כמעט מחצית העובדים, השכר הממוצע במשק עלה דרמטית בתקופה זו.
פער זה הוא תוצאה ישירה של הוצאתם לחופשה ללא תשלום (חל"ת) ופיטוריהם של המוני עובדים, המשתכרים בימים כתיקונם שכר נמוך מהממוצע במשק. הפער מצביע על חוסר השוויון בפגיעה הכלכלית של משבר הקורונה, הפוגע יותר בעובדים המוחלשים והבלתי מאורגנים.
ומה עושים מול מציאות קשה זו? ממשלת הימין פרסמה תזכיר חוק המורה על "הקפאת השכר הממוצע". איך ניתן "להקפיא" את השכר הממוצע כאשר הפערים בשכר רק גדלים? לא ניתן, כמובן. האוצר "כאילו" רוצה להקפיא את השכר הממוצע – קרי להפסיק את הצמדת שכר המינימום והקצבאות למדד "השכר הממוצע".
משרד האוצר מבקש להקפיא הצמדה זו כי ה"ממוצע" – שלא ניתן לשינוי – צפוי לעלות, ובהרבה. למה? מכיוון שרוב המובטלים הם מקרב המשתכרים שכר נמוך. כך שהממוצע ימשיך לעלות אבל מובטלים, מקבלי קצבאות ומשתכרי שכר נמוך לא יקבלו תוספת ולו של שקל נוסף. זו "תספורת" ששר האוצר ישראל כ"ץ מתכנן. עוד סיוע למעסיקים בעת משבר (ר' מאמר בע' 3 בגיליון השבוע של "זו הדרך"). את הפטנט הוא למד ממורו ורבו, בנימין נתניהו, שנקט מדיניות דומה בעת ששימש כשר האוצר בשנת 2003, בעיצומו של משבר קפיטליסטי. זו תמצית המדיניות הניאו-ליברלית של ממשלת הימין: את מחיר המשבר ישלמו העובדים והמובטלים.
