ביוזמת ח״כ ד״ר יוסף ג׳בארין (חד"ש – הרשימה המשותפת) ובשיתוף עם יותר מעשרה ארגונים ועמותות מהאקדמיה ומהחברה האזרחית, הכנסת הקדישה אתמול (שלישי) יום מיוחד לשפה הערבית במסגרת דיוניה. תכנית היום כללה דיונים בוועדות הכנסת השונות על מעמדה של השפה הערבית, וכנס מרכזי תחת הכותרת: ״שפה, זהות ושוויון: דיון בהצעות לקידום השפה הערבית בישראל״. בנוסף, התקיים דיון במליאת הכנסת במסגרת ההצעות לסדר. נשיאות הכנסת נענתה לבקשתו של ח״כ ג׳בארין ולדיון בכנס ובמליאה התלווה תרגום סימולטני מערבית לעברית.

המתנחלים כבר מקיימים את החוק שטרם נחקק ומוחקים את הערבית משלטי הכוונה בשטחים הכבושים (צילום: אקטיבסטילס)

ח"כ ג'בארין הודה במליאה לכל מי שלקח חלק ביום המיוחד בוועדות וביקש להזהיר  מחוק הלאום שרוצה לפגוע במעמד המיוחד של השפה העברית.  "אם השפה העברית היום מתקשה להגן על עצמה  אסור שבמקום זה תפגע בערבית.  תשאירו לנו את השפה שלנו תשאירו לנו את הזהות שלנו", הדגיש.

​בכנס שנערך מוקדם יותר התייחס איש מכון ון ליר, ד"ר יוני מנדל, אל קשיי השפה הערבית בישראל. "לפני כחודשיים עבר בכנסת בקריאה טרומית חוק הלאום. נכלל בו סעיף הקורא למחוק את הערבית כשפה רשמית בישראל ולהפכה תחת זאת ל'שפה בעלת מעמד מיוחד'. אפשר לקרוא את הסעיף הזה במספר דרכים: תרגיל אסטרטגי, הצהרות כוונות או רצון למחיקות גדולות יותר", אמר והוסיף "הסעיף הזה יכול להיות תכסיס טקטי בלבד שיוקרב בהמשך כדי לרכך את חוק הלאום ולאפשר את חקיקתו. במקרה כזה, החוק המעודן כביכול יזכה לתמיכה רחבה, כולל לדוגמה מצד חברי מפלגתו של יאיר לפיד. תמיכה כזו יכולה להיות קריטית אם אכן יעדיפו חלק מחברי הכנסת החרדים שלא לקחת חלק בהליך חקיקה של חוק יסוד כזה".

לדבריו קריאה נוספת של ה"מעמד המיוחד" שיחליף את ה"מעמד הרשמי" של השפה הערבית בישראל חוזרת ליזמת חקיקה קודמת. בשנת 2008 הציעו חברי הכנסת לימור לבנת ויולי אדלשטיין מהליכוד להגדיר בחוק את העברית כשפה הרשמית הראשית היחידה בישראל, ואת הערבית, האנגלית והרוסית כשפות רשמיות משניות. "אולם הערבית היא שפת המקום והאזור מימים ימימה, והרוסית היא שפת הגירה. בהקבלה ביניהן מבקשים יוזמי החוק לשלול מהערבית את מעמדה כשפה ילידית ומהערבים את מעמדם כמיעוט ילידי, ולהתייחס אליהם כאל 'עולים חדשים' הזקוקים לסיוע כדי להתאקלם במדינה המארחת" הדגיש ד"ר מנדל.

אך לדבריו "יוזמי החוק סבורים כי מעמדה הרשמי הנוכחי של השפה הערבית בישראל, אף שאינו מעוגן בחוק, הוא בעל חשיבות סמלית גדולה. מחקרים רבים בתחום השפה, החברה והמדיניות הלשונית – בין היתר של פרופ' יאסר סולימאן, פרופ' אילנה שוהמי, פרופ' ברנרד ספולסקי, פרופ' מוחמד אמארה ואחרים – מבססים את הטענה כי בעצם הפיכת הערבית משפה רשמית לשפה שאינה רשמית מבקש המחוקק לשים את הדגש על פעולת המחיקה".