ב-12 באוגוסט 1884 נולד הסופר היידי דויד ברגלסון (דוד בערגעלסאָן) במחוז קייב באזור אומן באימפריה הרוסית. ברגלסון גדל בשטעטל למשפחה חרדית אמידה, היה קורבן לפוגרומים והתעוררות לאומנית אוקראינית ורוסית.

ברגלסון החל לכתוב בזמן מהפכת 1905 ועסק בנושאים דומים לנושאים בהם עסק אנטון צ'כוב: חילוניות, ירידת קרנם של האינטלקטואלים.

ב-1917 היה מהמייסדים של ליגת התרבות היידישאית בקייב. ב-1921 היגר לברלין וחי בזמן רפובליקת ויימאר, ב-1929-1930 ביקר בערי ארה"ב, מבקר הספרות והסרטים האמריקאי ג'יי הוברמן הגדיר את ברגלסון הסופר הרוסי בשפה היידישאית הטוב ביותר של שנות ה-20'.

באותם שנים כתב בעיתון היידישאי הניו יורקי The Forward, מאוחר יותר היה כותב בולט בעיתונים קומוניסטים בשפה היידישאית בארה"ב. בזמן מלחמת העולם השנייה היה חבר בועד היהודי האנטי פאשיסטי.

אנטישמים רדפו את ברגלסון כסופר חסר שורשים קוסמופוליטי. ב-1949 נעצר בבריה"מ באשמת בגידה, ריגול למען המערב ולאומנות יהודית, הוצא להורג "בליל רצח הסופרים", מרבית העצורים היו חברים יהודים בועד האנטי פאשיסטי.
ב-1955 שמו נוקה ועבודותיו התפרסמו ב-1961. בנו היחיד של ברגלסון פרופ' לביוכימיה היגר לישראל עם אשתו ב-1991 ומת במקביל לאשתו ב-2014

ספריו:
לא אמות כי אחיה , מחזה, תורגם בידי אברהם שלונסקי, הוצג בהבימה, בשנת 1944. ההצגה זכתה להצלחה ועד סוף 1944 צפו בהצגה מעל 35,000 איש ברחבי ארץ ישראל[3], וגם עוררה פולמוס לאחר שהסופר גרשון שופמן הפריע באמצע הצגה של המחזה ודרש שלא להציג נאצים "יפים" על הבמה[4].

דמדומים, מתוך כתביו, תרגם מיידיש אליהו מייטוס, ירושלים, 1946.
כתבי דוד ברגלסון, תרגם ד"ב מלכין, ספרית פועלים, תל אביב, 1962.
מסיפורי המהפכה, עברית – יעקב מלכין, מרחביה, 1948.
הנסיך ראובני, מחזה בארבע מערכות, תרגם מיידיש והוסיף אחרית דבר ק"א ברתיני, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – הוועד הפועל – המרכז לתרבות ולחינוך, 1946, (גרסה נוספת יצאה לאור על ידי ספריית הפועלים תל אביב, 1978)