קדמו לאמנה זו מאמצים שהחלו באו"ם כבר בשנת ייסודו, 1945, לקדם את שוויון הנשים בכל התחומים – במישורים הפוליטי והחברתי- כלכלי, בחופש הביטוי, במינויים במגזר הציבורי, במעמד האישי, בבחירת שם, בייצוג, בבעלות על רכוש, בהנאה ממנו ובהעברתו, בירושה ועוד.

בהשראת מאמצים אלה של האו"ם, חוקקה הכנסת עוד ב-1951 את "חוק שיווי זכויות האישה" שנועד "להשוות אישה לאיש ולעקור כל אפליה משפטית שהיא לרעת האישה". אלא שבחוק גם נקבע, כי נישואים וגירושים ימשיכו להיות בסמכות אנשי הדת ולפי כללי הדת.

האמנה לביעור האפליה כלפי נשים מ-1981, שהרחיבה את תחומי שוויון האישה וביססה את עקרונותיה, נכנסה לתוקף בישראל רק עשור לאחר שנחתמה באו"ם – ב-2 בנובמבר 1991. צעד זה נעשה בתקופת כהונתה של ממשלת שמיר-פרס. דן מרידור, שמילא בממשלה זו את תפקיד שר המשפטים, קידם את חתימת ישראל על כמה אמנות בינלאומיות.

אולם לאישרור הצטרפותה של ישראל לאמנה הבינלאומית לביעור האפליה כלפי נשים מ-1981 הוסיפה ממשלת שמיר-פרס שלוש הסתייגויות מהותיות, שבמרכזן – ההגנה הנמשכת על העדר הפרדה בין דת למדינה.

שתי ההסתייגויות הראשונות מבהירות שבישראל ימשך המצב של העדר נישואים וגירושים אזרחיים ושל כפיפות מלאה של המעמד האישי (נישואים, בחירת בן זוג, גירושים, אימוץ ילדים, ממזרות ועוד) לחוקי העדות הדתיות השונות. כפועל יוצא מתמיכתה במצב בלתי שוויוני מהותי זה, הסתייגה ממשלת שמיר-פרס גם מהסעיף באמנה בדבר אי-אפליית נשים במינוי לתפקיד שיפוטי בבתי הדין הדתיים.

בהסתייגות השלישית מהאמנה קובעת ממשלת שמיר-פרס, כי ישראל אינה רואה עצמה מחויבת לסעיף הקובע, כי מחלוקת בין מדינות שהן צד לאמנה תועבר לבוררות, ואם זה לא יעזור – היא תועבר לבית הדין הבינלאומי בהאג. מסתבר שלא רק בנוגע לשטחים הכבושים, אלא גם בנוגע ליחסי אישות ומשפחה ולמעמד האישה וזכויותיה, ממשלת ישראל מסרבת להגיע להאג.

ב-1992, שנה לאחר חתימת ישראל על האמנה מ-1981 ובהשראתה, הוקמה בכנסת לראשונה ועדה מיוחדת לענייני נשים – הוועדה לקידום מעמד האישה. במהלך השנים שחלפו מאז נחקקו בכנסת חוקים שונים בתחום מעמד האישה: הכרה במעמד הידועה בציבור; זכות האישה למלא כל משרה בשירות הציבורי; אפליה מתקנת שנועדה לקדם נשים בתחומים שבהם ייצוג הנשים נמוך; הארכת חופשת הלידה והגדלת דמי הלידה ועוד.

ב-1998 הוקמה בישראל הרשות לקידום מעמד האישה כגוף ציבורי העוסק בקידום חקיקה, בתיאום בין גופים וארגונים העוסקים במעמד האישה ובזכויותיה, בביסוס שוויון ההזדמנויות לנשים ועוד והנה בתחום זה כבר עשתה ממשלת ההפיכה המשטרית של נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר צעד ראשון להסגה לאחור של זכויות נשים.