באמצעות עו"ד איתי מק, הוגש לאחרונה עתירה לבית המשפט לחשיפת המסמכים של משרד הביטחון בעניין הקשרים עם הדיקטטורה הפרו–אמריקאית ששלטה בהאיטי במשך שנים רבות. אל העתירה הצטרפו בלהה גולן זונדרמן, תאיה גוברין–סגל, איה גבריאל, ד"ר ענת מטר, ג'סיקה נבו, סהר ורדי, פרופ' רות הכהן פינצ'ובר, פרופ' יגאל ברונר, שאול צ'ריקובר, דורון מטר, מירי ברק, גיא בוטביה, אורי עגנון, איתמר פיגנבאום, אמיר ביתן, ורד ביתן, שושנה קאן, אלונה כהן, ד"ר חנה ספרן, שושנה לונדון ספיר, סיגל קוק אביבי, ניצה אמינוב, מיכל היימן, קובי סניץ, רונית רוזנטל, נורה אורלוב, צילה גולדנברג, רוסמרי סולן, רבקה אתקין, עדה בילו, נורה בנדרסקי, שושנה הלפר, תמר מילקובסקי, עופרה עופר אורן, אירית פורת, אהרון סגולי, טל הרן, רחל חיות, עירית הלביא, אבישי הלביא, ד"ר סנאית גיסיס, יעל אגמון, זהר ברקת, נעמי שור, נוני טל, חיים שוורצנברג, עופר ניימן, רמי פינצ'ובר, עדנה פינצ'ובר, פרופ' גדעון פרוידנטל, ד"ר גלעד ליברמן, פרופ' בן ציון מוניץ, ד"ר יונתן גז, עודד אפרתי, ד"ר ישי מנוחין, אבשלום רוב, יעל עגור אורגל, אמנון לוטן, נפתלי ספיר, תמר כהן, גיא הירשפלד ונעמי קירשנר.
אנשי הטונטון מקוט מפטרלים ברחובות האיטי (צילום ארכיון: הומניטה)
עתירת חופש מידע שהוגשה בבית המשפט המחוזי בת"א בדרישה לחשוף את כל המסמכים שברשות משרד הביטחון מהקשר הביטחוני והדיפלומטי של מדינת ישראל עם הדיקטטורה של משפחת דובלייה בהאיטי, בין השנים 1986-1967.
האיטי הייתה במשך 29 שנים מעין כלא פרטי בניהול משפחת דובלייה כאשר התפקיד של התושבים היה לשרת את הגחמות ואורח החיים היוקרתי של המשפחה הבזבזנית. אף בארמון הנשיאות היו חדרי עינויים, כאשר על–פי דיווחים שונים היו בקירות חורי הצצה, דרכם השליט היה יכול לצפות בעינויי מתנגדיו. על–פי ההערכות, במשך 29 שנות הדיקטטורה של משפחת דובלייה נרצחו או נעלמו בין 30 אלף ל-60 אלף איש. המוני אזרחים ואזרחיות נחטפו, נשללה חירותם והם עברו עינויים קשים.
הגוף המרכזי שסימל את הדיקטטורה של משפחת דובלייה יותר מכל, הייתה המיליציה המכונה טונטון מקוט. תפקידה של המיליציה היה לשמר את שלטון משפחת דובלייה באמצעות הטלת טרור מתמיד על כל האזרחים וגופי המשטר האחרים, כולל על זרועות הביטחון האחרות, וכן למנוע חתרנות במוקדי כוח אחרים בהאיטי. לחברי המיליציה היה "רישיון" להרוג, לאנוס, לענות ולבזוז. למעשה, המיליציה חדרה והטילה אימה בכל חלקי החברה בהאיטי. רובי העוזי תוצרת ישראל הפכו לסמל של חברי הטונטון מקוט. גם אנשי המשמר הנשיאותי שהרצחני שנשאו רובי עוזי תוצרת ישראל.
כבר בשנת 1966, ככל הנראה כדי להתחנף לשליט הרצחני, מדינת ישראל החליטה לתרגם לעברית את אחד מספריו. מי שתרגם את הספר היה עובד בכיר במשרד החוץ. באחד העמודים הראשונים בספר ישנה תמונה של דובלייה ומתחתיה הכיתוב "נשיא האיטי לכל ימי חייו". לאור ניתוק היחסים הדיפלומטיים הרשמיים בין מדינת ישראל למדינות רבות בעולם, בעקבות כיבוש השטחים הפלסטינים והערבים בשנת 1967, התחזקו יחסיה עם הדיקטטורה בהאיטי, זאת בדומה לחיזוק קשריה עם מדינות בעלי משטרים דיקטטורים ופרו–אמריקאים נוספים.
לעתירה צורפו ראיות מוצקות לקשרים הביטחוניים של משרדי החוץ והביטחון ומדינת ישראל עם הדיקטטורה בהאיטי, במסמכים רשמיים של משרד החוץ הישראלי ושל ארה"ב, אשר מרוקנות מתוכן כל טענה ל"חשש" מפגיעה ביחסי החוץ ובביטחון המדינה, אם ייחשפו המסמכים שברשות משרד הביטחון. לפי מסמכים אלה, ישראל מכרה לדיקטטורה בהאיטי, בין היתר: רובי עוזי וגליל, רכבים משוריינים, מערכות תותחים שהוצבו בארמון הנשיאות, התקנים להצבת מערכות נשק למטוסים, וגם בחנה אפשרות להקים מפעל לייצור תחמושת בהאיטי.
העותרים סבורים כי הגיע הזמן שייחשפו מלוא המסמכים הנוגעים למעורבות של מדינת ישראל, משרדי החוץ והביטחון, קציני צה"ל ומשטרה, התעשיות והיצואנים הביטחוניים הישראלים, בפשעים נגד האנושות שנעשו בהאיטי. במיוחד לנוכח התיעוד המצומצם יחסית לזוועות שהתרחשו בהאיטי. יצוין שמעולם לא בוצעה חקירה בין–לאומית מקיפה על הפשעים. "ייתכן כי למסמכים המוסתרים בישראל, ישנה חשיבות רבה גם לצורך תהליכי הצדק והפיוס בהאיטי עצמה", מסר עו"ד מק.
