דיון נוקב התפתח אתמול (ראשון) באולם בית המשפט העליון בירושלים, כאשר התכנס הרכב מיוחד של תשעה שופטים לדון בשורת עתירות נגד "חוק החרם". נציגי המדינה ניסו להביא טיעונים המבחינים בין חרם צרכני כגון מחאת הקוטג' במחאה החברתית הגדולה לבין חרם על מוצרי ההתנחלויות. נציגי העותרים הדפו טענות אלה וטענו כי מסע חרם על כל סוגיו השונים הוא צורת פעולה ומחאה לגיטימית במשטר דמוקרטי. "אומרים שלמתנחלים יש לגיטימיות כי הם קיבלו היתר מהממשלה לשבת בשטח כבוש ולעבוד שם – אך הממשלה גם מתירה לחברות גדולות לפעול לפי כללי השוק ולקבוע כראות עיניהן מחירים למוצריהן, וזה לא מונע מאנשים לקרוא לחרם על החברות האלה כדי להביא אותן להוזיל את מוצריהן" אמרה עו"ד גבי לסקי, המייצגת את תנועת גוש שלום. עו"ד עדי ברקאי הוסיף: "אכן, אנו מודים בפה מלא כי מסע חרם על חברות התנחלותיות נועד לגרום להן לנזק כלכלי כדי להביא אותן לסיום פעילות ההתנחלות, שלדעת רבים מאיימת באיום חמור על עתידנו במדינת ישראל. המטרה היא ללחוץ עליהם ולגרום להם נזק, וזה לגיטימי כמו שלגיטימי לקיים שביתה. שביתה בעצם מהותה היא גרימת נזק למעביד כדי שישפר את המשכורת או תנאי העבודה של העובדים". השוואה נוספת שעלתה בדיון הייתה בין חרם על מוצרי ההתנחלויות לבין חרם גזעני על קבוצה אתנית. עו"ד חסאן ג'ברין מארגון עדאלה דחה השוואה זאת מכל וכל. "כמובן שחרם גזעני, חרם על יהודים או על ערבים, הוא דבר פסול במהותו. חרם על ההתנחלויות שונה במהותו, הוא מכוון נגד מעשה פוליטי, מעשה של התנחלות בשטח כבוש, וזהו חרם לגיטימי נגד מפעל שהמחרימים מחשבים כבלתי לגיטימי". לדוגמא ציין עו"ד ג'בארין כי ישנן כמה חברות פלסטיניות שפתחו מפעלים באזורי תעשיה התנחלויותיים, ובשל כך הוחל עליהן החרם שמקיימת הרשות הפלסטינית על מוצרי ההתנחלויות – למרות שמדובר במפעלים בבעלות פלסטינית המעסיקים עובדים פלסטינים. "לא זה החשוב, מה שחשוב הוא שהמפעלים האלה הפכו את עצמם חלק מפעילות התנחלותית שנועדה להנציח את הכיבוש".    

מחאה נגד חוק החרם בתל–אביב, יולי 2011 (צילום: אקטיבסטילס)

השופטים הקשו בשאלות רבות על נציגת פרקליטות המדינה, עו"ד יוכי גנסין, בניסיון לברר אם מודה היועץ המשפטי לממשלה כי "חוק החרם" מהווה פגיעה מהותית בחופש הביטוי. קיום פגיעה כזאת אינו בהכרח מונע את מימוש החוק, אולם רק בתנאי שהמדינה תוכיח כי הפגיעה היא מידתית ונעשתה למטרה ראויה. עו"ד גנסין התחמקה ממתן תשובה ברורה. נציג היועץ המשפטי לכנסת הודה כי בדיונים שהתקיימו בטרם נחקק החוק סבר היועץ כי יש בחוק בעיה חוקתית מהותית בשל העובדה שהוא מעניש לא רק חרם על ישראל בתור שכזאת אלא גם חרם על ההתנחלויות. במהלך הדיון גילתה עו"ד גנסין כי למרות שעברו שנתיים וחצי מאז חקיקת החוק, לא התקין שר האוצר תקנות הדרושות למימוש כמה מסעיפיו. "האם פירוש הדבר שהממשלה מתייחסת לחוק כאל אות מתה שאינה מיועדת למימוש? ואם כן, האם לא מוטב לבטלו?" תהו כמה מנציגי העותרים. כמו כן טענה נציגת המדינה כי עד היום טרם הוגשה כל תביעה שהיא על פי חוק החרם, ועל כן העתירות "אינן בשלות" ויש לחכות על שיוגשו תביעות ולראות כיצד יפסקו בהן בתי משפט נמוכים יותר. "אי אפשר לחכות כי החוק כבר גרם וגורם פגיעה מהותית בחופש הביטוי. עד שנחקק החוק עסקה מרשתי, תנועת גוש שלום, בפרסום, הפצה ועדכון שוטף של רשימת מוצרי ההתנחלויות. זאת  כשירות לציבור שאינו מוכן לצרוך מוצרים אלה והרוצה לדעת מה מוגש לו על המדף. זה היה חלק משמעותי מכלל פעילותה של גוש שלום – כיום, כשחרב החוק מונפת, נאלץ גוש שלום להפסיק את פרסום והפצת הרשימה ונגרם לו נזק נמשך של אי יכולת לבצע פעילות פוליטית לגיטימית החשובה מאד לחבריו".  

בדיון עם נציגי העותרים הקשו עליהם השופטים שוב ושוב בשאלה האם התנגדותם היא לחוק כולו או רק לנושא איסור החרם על ההתנחלויות. למעשה, איסור זה נקבע באמצעות שלוש מלים בלבד בנוסח חוק החרם. החוק מאזכר כפילות שנהפכה לעוולה "חרם על אדם או מוסד" בשל "קשריו עם מדינת ישראל או עם שטח בשליטתה" – כלומר, עם השטחים שנכבשו ב-1967 ושהם בשליטת ישראל אך אינם חלק ממנה. שוב ושוב שאלו השופטים אם יסתפקו העותרים במחיקת מלים אלה מנוסח החוק, או יעמדו על ביטול החוק כולו. נציגי רוב העותרים אמרו כי הם מתנגדים לחוק בכלל אך במיוחד לחלק העוסק בהתנחלויות.  "אם ייקחו עפרון כחול וימחקו את המלים 'על שטח בשליטתה' זה לא יפתור את כל הבעיה. יש כאלה שרוצים להחרים את מי שיש  לו קשרים עם ישראל, בדיוק בגלל שישראל שעמה יש לו קשרים היא ישראל שמחזיקה שטחים בשליטתה" אמר נציג האגודה לזכויות האזרח.  בסיום הדיון הארוך והממצה עזבו תשעת השופטים את האולם בלי למסור החלטה או לקבוע דיון נוסף, וככל הנראה כוונתם למסור החלטה במועד כלשהו בזמן הקרוב.