דו"ח של ארגון "רופאים לזכויות אדם" מנתח לראשונה את הפערים במדדי הבריאות בין אזרחי ישראל והשטחים הכבושים. פלסטינים חיים 10 שנים פחות, תמותת התינוקות גדולה פי חמישה מאשר בישראל ותמותת נשים בלידה גדולה פי ארבעה. "כל עוד נמשך הכיבוש, אחריות ישראל היא להשוות את תנאי הבריאות בין האוכלוסיות".
"הפרד ומשול", דו"ח חדש של "רופאים לזכויות אדם" שפורסם בשבוע שעבר, משווה לראשונה את מצב הבריאות בשטחים הכבושים ובישראל באמצעות מדדי בריאות ומדדים כלכליים-חברתיים המשפיעים על יכולתם של התושבים לממש את זכותם לבריאות.
ממצאי הדו"ח מעידים על פערים משמעותיים במדדים בין שתי האוכלוסיות*: כך למשל נמצא כי תוחלת החיים הממוצעת של הפלסטינים נמוכה בכ-10 שנים מזו שבישראל; שיעור תמותת התינוקות הוא פי חמישה בשטחים הכבושים, 18.8 ל-1,000 לידות לעומת 3.7 בישראל; שיעור תמותת האמהות הוא פי ארבעה בשטחים הכבושים, 28 ל-100,000 לידות, לעומת 7 בישראל.
כמו כן נמצאו פערים במימון, במתן שירותים ובכוח האדם במערכת הבריאות הפלסטינית. כך למשל נמצא כי ההוצאה הלאומית לבריאות לנפש בשטחים הכבושים קטנה פי שמונה מזו שבישראל. שיעור הרופאים בישראל גבוה משיעור הרופאים בשטחים הפלסטיניים, 3.33 לעומת 2.08 רופאים ל-1,000 תושבים; שיעור הרופאים המומחים בישראל גבוה פי שמונה משיעורם בשטחים, 1.76 לעומת 0.22; שיעור האחיות עומד על 4.8 ל-1,000 בישראל בעוד שבשטחים הכבושים עומד על 1.9 בלבד. כמו כן נמצא כי ישנם חיסונים הניתנים בישראל אך לא ניתנים בשטחים הכבושים. כמו למשל חיסון נגד הפטיטס A, אבעבועות רוח, דלקת ריאות, נגיף הרוטה ונגיף הפפילומה האנושי. זאת בזמן שמחלות זיהומיות שכיחות הרבה יותר בשטחים מאשר בישראל.
הדו"ח אף סוקר את מנגנוני השליטה הישראליים המונעים ממשרד הבריאות הפלסטיני, מעבר לכשלים של הרשות הפלסטינית עצמה, לספק שירותי בריאות מלאים לתושבי השטחים ובכך פוגעים בבריאותם. כמו למשל מגבלות ישראליות על חופש תנועה של חולים, אנשי רפואה, אמבולנסים ותרופות, הן בתוך הגדה המערבית והן בין רצועת עזה, הגדה המערבית וירושלים; שליטה ישראלית על התקציב של הרשות הפלסטינית ובכלל זה תקציב הבריאות. לכך יש להוסיף את השליטה של ישראל בכספי המכס והמע"מ לסחורות הנכנסות לשטחי הרשות. ישראל עושה שימוש בשליטה זו פעמים רבות ואינה מעבירה כספים אלו לרשות כצעד ענישתי וגורמת בכך לפגיעה במימון מערכת הבריאות הפלסטינית ומחייבת אותה להתקיים במצב של חוסר ודאות.
מערכת הבריאות הפלסטינית נמצאת במשבר כרוני שאינו מאפשר לה לתת מענה ראוי לצרכי האוכלוסייה. בבסיס הדו"ח הטענה כי המצב המשברי בו נמצאת מערכת זו לא נוצר ביום אחד והוא קשור קשר הדוק לשליטה הישראלית בשטחים הכבושים. למרות התקווה שיצרו הסכמי אוסלו, בפועל מתקיימת כבר שני עשורים מציאות שבה חיות תחת שלטון אחד, בשטח אחד, שתי אוכלוסיות עם זכויות שונות.
מור אפרת, רכזת במחלקת שטחים כבושים ברופאים לזכויות אדם, מסרה עם פרסום הדו"ח: "מחובתו של משרד הבריאות הפלסטיני להעניק שירותי בריאות לאוכלוסייה לפי יכולתו, אולם מחובתה של ישראל להעניק את כל השירותים שמעבר ליכולתו של משרד הבריאות, כך שילד פלסטיני וילד ישראלי – המתגוררים לעתים במרחק מאות מטרים זה מזה – יקבלו טיפול רפואי שוויוני".
לדו"ח המלא (43 עמודים, בעברית):
