ועדת החוקה, חוק ומשפט קיבלה אתמול והיום (רביעי) את עמדת הייעוץ המשפטי לוועדה והוסיפה לנוסח החוק האוסר על צריכת תוכני טרור סעיף "הזדהות". על פי הנוסח החדש, האיסור על צפייה ממושכת בתכנים המופצים מטעם החמאס ודאעש יהיה תקף למי שיפגין הזדהות עם הארגונים – באמצעות "תליית דגלים בבית, או עשייה אקטיבית שמעבר לצריכה", כפי שאמר יועמ"ש הוועדה גור בליי. הצעת החוק, שעברה בקריאה ראשונה בשבוע שעבר, קובעת שנת מאסר על העבירה, והיא מיועדת לשמש כהוראת שעה למשך שנתיים.

יצוין שהצעת החוק עוררה ביקורת רבה בקרב ארגוני זכויות אזרח. משרד המשפטים אף הציג בדיון השאלה "האם כל אזרחי ישראל שצפו בתיעודי הטבח ב-7באוקטובר נכללים בסעיף? התשובה היא שצפייה ממושכת ושיטתית בתיעוד כשלעצמו לא יכולה להספיק, אלא רק לצד קריאה ישירה או דברי שבח ועידוד.

גם בדיון בוועדה נשמעה ביקורת מפי כמה חברי כנסת.  ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש־תע"ל) תהתה בדיון "כיצד יֵדע האזרח הפשוט אם הוא עשה עבירה או לא? האם הנוסח הזה נותן לאזרחים מידע מספיק כדי לא לעשות את העבירה? בעיניי לא", היא אמרה. ח"כ יואב סגלוביץ' (יש עתיד) אמר שנוסח הצעת החוק שעבר בקריאה ראשונה אינו בשל. לדבריו, "יש לאפשר למערכת להתמודד עם איום הטרור ובמקביל לשמור על עצמנו". על כן, הוא קרא "לקצר את הוראת השעה כדי לאפשר לבחון אותה". לעמותם ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו) אמרה: "אנחנו צריכים לצאת מהקופסה. עם כל הכבוד למשרד המשפטים ולזכויות האדם – אחרי מה שקרה פה זכויות האדם נגמרו".

מהאגודה לזכויות אדם נמסר "התנגדנו לכוונה לחוקק חוק כל כך קיצוני ואנטי-דמוקרטי, שלמיטב בדיקתנו אין דומה לו באף מדינה דמוקרטית". עו"ד גיל גן-מור, מנהל היחידות לזכויות אזרחיות וחברתיות באגודה, ציין כי "אין חולק על הצורך להיאבק בטרור, ולסכל טרור, אך האמצעי שמוצע מרחיק לכת, קיצוני ומבטא תפיסה אנטי דמוקרטית שלפיה ניתן לשלול חירותו של אדם גם בלי שהוא ביצע פעולה אקטיבית כלשהי, שאסורה בחוק. כמו כן, מדובר באיסור מכשיל, עמום, שעשוי לסבך אדם בהאשמות, ואף בקונטקסט של טרור, על לא עוול בכפו".

עו"ד גן-מור הסביר כי ההצעה תוביל להפללה של אזרחים שומרי חוק, ועוד בעבירות טרור, בלי שעשו באופן אקטיבי דבר המנוגד לחוק. כך למשל, עשויים להיחשד בצריכת פרסומי טרור: אדם שחבר בקבוצת פייסבוק שכונתית, שמישהו בה חולק סרטונים שמתעדים ביצוע מעשי טרור; אדם שדודו מפרסם בה מפעם לפעם דברי שבח למעשי טרור – גם אם אותו אדם כלל לא שותף להשקפות הקיצוניות של דודו; צעירה העוקבת אחר משפיענית רשת מחו"ל שמפרסמת פרסומים היתוליים, ובעת מלחמה מתחילה להשתמש בפלטפורמה שלה לדברי שבח לטרור; בלוגרית שמתחילה לעקוב אחר אתר חדשות המביא תמונות מעזה, כדי לקבל מידע שהיא אינה מקבלת מכלי התקשורת בישראל; חוקר הקורא מאמרים עיוניים ובמהלך הקריאה מתברר לו שהם כוללים גם דברי שבח ואהדה למעשה טרור; ועוד.

"הדרך הנכונה היא להעמיד לדין את מי שמסית לאלימות ולטרור או משבח טרור, או הסרת אותם פרסומים בדרכים החוקיות, ולא על ידי הפללת אנשים שלא עשו דבר מלבד זה שהם נחשפו לפרסומים אלו ברשתות החברתיות או ברשת האינטרנט. ענישה בגין צריכת פרסומים אסורים שפרסמו אחרים, ולא בגין מעשים, מקרבת אותנו לשיטת משטר שבה משטרת מחשבות, ואשר בה אנשים יכולים להינעל מאחורי סורג ובריח רק בשל החשש ממה שמתחולל אצלם בראש", הדגיש.