הימין הגזעני בראשות בנימין נתניהו חותר לשוב לשלטון בכל מחיר, ופתח במהלך החודשים האחרונים במתקפה ניאו-ליברלית על הבוחר הישראלי. בין מסר גזעני אחד למשנהו (ר' עמוד השער של גיליון "זו הדרך", 7.9) החלו בנימין ("הוא זכאי") נתניהו ובצדו מנהיג ש"ס אריה (גם "הוא זכאי") דרעי מקדמים מסרים כלכליים וחברתיים. במקביל, המפלגות שהרכיבו עד לאחרונה את "ממשלת השינוי" של בנט ולפיד בורחות מסוגיות אלה כמו מאש.

נתניהו ודרעי, איש איש בדרכו, (ובסיוע סקרים רבים), גילו כי הציבור ברובו, ובייחוד העובדים והגמלאים, מודאגים מיוקר המחיה ומהכרסום בהכנסותיהם. אחד הפתרונות שמציע נתניהו הוא סגירת מכון התקנים (לדרישת המעסיקים) במטרה "להילחם ביוקר".

אריה דרעי: בארה"ב הרעב נוח יותר לבעלי ההון (צילום מסך מתוך תשדיר הבחירות של ש"ס)

אולם קשה לזהות מדיניות כלכלית-חברתית כלשהי מבעד לסיסמאות הריקות שמבטאים נציגי ש"ס והליכוד בסרטונים שהם מפרסמים ברשתות החברתיות. זאת, מאחר שמדיניות כזו לא קיימת, ולא התקיימה מעולם. כדרכה מזה עשרות שנים, מסרבת מפלגת הליכוד לפרסם מצע.

ש"ס, מצדה, לא טרחה לפרסם מצע רשמי מאז נוסדה לפני 38 שנים. עם זאת, האתר של מפלגה זו מציין כי "ש"ס פועלת למען עולם התורה הספרדי בארץ ופועלת לחיזוק בתי הספר של 'מעיין החינוך התורני'; להבטחת תקציבים לישיבות וכוללים; ולמען צרכי קהל הבוחרים של התנועה. יו"ר התנועה הרב אריה מכלוף דרעי, ממייסדי התנועה, כיהן מטעמה כשר הפנים, כשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל וכחבר בקבינט המדיני ביטחוני".

תלושי מזון בהיעדר מדיניות רווחה

בפני דרעי מונחות שתי בעיות: ראשית, כיצד לבדל את עצמו ממושא הערצתו ופטרונו נתניהו (מבלי לכרסם בכוחו האלקטוראלי); שנית, הידיעה כי במסריה הדתיים-מסורתיים, אין אפשרות לגייס לשורותיה של ש"ס מצביעים חילוניים. לכן, שב דרעי ומדקלם את קלישאת "המפלגה החברתית היחידה", ומיהר להשיק לאחרונה קמפיין בחירות תחת הכותרת "רעבים לשינוי".

אולם דרעי נאלץ להתמודד עם קושי נוסף ומשמעותי לא פחות: למרות שנות פעילות רבות בכנסת, אין באמתחת ש"ס קבלות עבור עשייה חברתית. במשך שנים פעלה התנועה להציב את מנהיגיה הפוליטיים כסגני שר האוצר (המצדד דרך קבע במדיניות ניאו-ליברלית) וכשרי רווחה. בשנים בהן ריצה דרעי את מאסרו, כיהן יו"ר ש"ס דאז אלי ישי כשר הרווחה במשך ארבע שנים. בתום כהונתו, התרברב כי פעל "לפתוח את בית התמחוי הגדול בישראל". שחצנותו של ישי תואמת את הקו הפטרוני בו נוקטת הנהגת ש"ס, אשר מינתה את עצמה משכבר לדוברת עניי ישראל. למעשה, המחישו הדברים את כשלונו המהדהד של ישי – הרי מדיניות רווחה מתפקדת מייתרת את הצורך בהקמת בתי תמחוי.

בשבוע שעבר פרסמה ש"ס סרטון בו נראה דרעי קורא לחלק ל"רעבים" תלושי מזון כפי שעושה ארצות הברית. בדומה לישי, הוא הוסיף ושיבח את "הישגו" העיקרי כשר בממשלה הקודמת: חלוקת תלושי מזון לנזקקים בעת משבר הקורונה. ארה"ב הפיצה תלושי מזון לראשונה במהלך המשבר הגדול שפקד את הכלכלה הקפיטליסטית בשנות ה-30. חלוקתם נמשכת עד היום, ועל פי נתונים רשמיים משתמשים בהם דרך קבע כ-43 מיליון אזרחים אמריקאים (מתוך 330 מיליון אזרחים ותושבים).

תלושי מזון הם משרידיה האחרונים של מדיניות הרווחה שהציג הנשיא רוזוולט בשנות המשבר הכלכלי, והגיעה לשיאה בתחילת שנות ה-60. עלות הנפקת התלושים השנתית עומדת על למעלה מ-50 מיליארד דולר, אותם מעביר הממשל האמריקאי לתעשיית המזון ולבעליה. התלושים לא תקפים לרכישת תרופות, מוצרי היגיינה או ויטמינים.

מדיניות הרווחה האמריקאית לא כוללת קצבאות ילדים, ולא מקנה לאזרחיה חופשה שנתית בתשלום, חופשת לידה בתשלום או שירותי בריאות ממלכתיים. לכן, ראוי לשאול מדוע מעוניין דרעי בכך שישראל תהיה "כמו אמריקה"?

אין טיפש כבעל הניסיון

הממשל האמריקאי, קובע את הזכאות לתלושי המזון על בסיס הכנסה והוצאה משפחתית. בשונה מכך, הטיל דרעי את הסמכות לחלוקת "תלושי הקורונה" על הרשויות המקומיות, אשר הקצו אותם למשפחות המקבלות הנחה בגובה 80% ומעלה בתשלום הארנונה. לא ברור מדוע הסתמך דרעי על נתוני הארנונה לקביעת הזכאות לתלושים, שכן נתוני הביטוח הלאומי ומשרד הרווחה עמדו ועומדים לרשותו.

הזכאות לתלושי מזון על בסיס גובה ההנחה בארנונה יצרה מצב אבסורדי. המדינה חילקה את משאביה הציבוריים בצורה עקיפה והותירה קשישים, משפחות חד הוריות ובעלי מוגבלות מחוץ למעגל מקבלי הסיוע. אלא שלפי דרעי, רוב המשפחות שקיבלו את הסיוע היו בעלות שבעה ילדים ויותר.

אילו רצה דרעי להיטיב עם המוחלשים, הוא יכול היה להעביר תלושי מזון ישירות לרבבות מקבלי קצבות הבטחת הכנסה ומזונות, או לקשישים ולנכים החיים מתחת לקו העוני. כאמור, נתונים אלה קיימים במחלקות הרווחה של הרשויות המקומיות. אם ברצונו של דרעי למגר את העוני מן היסוד, הכלים לכך עומדים לרשותו: תוספות שכר (ובייחוד העלאת שכר המינימום ל-60% מגובה השכר הממוצע), הגדלת שיעורי הקצבאות, השקעה בדיור ציבורי ועוד.

אך ברור כשמש כי דרעי כלל אינו מעוניין במיגור העוני. הוא פועל באופן כמעט גלוי לחיזוק השיטה הקפיטליסטית החביבה על ראשי תנועתו. דרעי לא דורש צדק חברתי, הוא מעוניין אך ורק במצביעים נוספים – עניים ככל האפשר.

אפרים דוידי

עוד בנושא: https://zoha.org.il/115246