ההמלצה להעלות את גובה התמלוגים של מפעלי ים המלח (שבבעלות האחים עופר) מזכירה, שכדי להיענות לדרישות המחאה החברתית, אין להסתפק בשינוי במדיניות המיסוי וסדרי העדיפויות בהוצאות הממשלתיות. על המדינה לעמוד על זכויות הציבור במשאביו. פורסם ב-YNET.
מזה כחודש וחצי עולה קריאה רמה וחזקה: העם דורש צדק חברתי. אולם מהיכן יבואו המשאבים הדרושים להיענות לתביעות החברתיות? חוות הדעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה להעלות את גובה התמלוגים של מפעלי ים המלח, שבה ומחדדת את העובדה, כי מעבר לשינוי במדיניות המיסוי ובסדרי העדיפויות בהוצאות הממשלתיות, יש לפעול לתיקון העיוותים הקיימים בהקצאת משאבי הציבור בישראל.
מפעל המגנזיום בים המלח (צילום ביזפורטל)
הניהול הכושל של משאבי הטבע פוגע בכלכלה
ניקח לדוגמה את הקרקעות המוחזקות על ידי חברות לעיבוד חקלאי. חברות אלה מחזיקות בשטחי אדמה חקלאית בהיקפים גדולים באזורי הביקוש במרכז הארץ. על פי ההערכות, החברות הגדולות לעיבוד חקלאי דוגמת "מהדרין" ו"יכין חק"ל", מחזיקות ביותר מ-40 אלף דונם בחכירה ממינהל מקרקעי ישראל.
המדינה לא עומדת על השבת הקרקעות הללו לידיה בעת שינוי ייעוד, ובכך יש משום הענקת מתנה יקרת ערך בסך מיליארדי שקלים לגורם פרטי, על חשבון הקופה הציבורית. השבת קרקע חקלאית המיועדת לעבור שינוי ייעוד באזורי הביקוש, תוכל לספק מספר רב של יחידות דיור שתמורת שיווקן תשולם לאוצר המדינה ולא תיכנס לכיסים פרטיים של בעלי הון או מיעוט בחברה הישראלית.
על המדינה גם להשיב לחזקתה לאלתר קרקעות שאינן מעובדות המוחזקות על ידי החברות לעיבוד חקלאי ועל ידי מושבים וקיבוצים, בפרט באזורי הביקוש ובצמוד לערים, לצורך הגדלת היצע הדיור ובנייה למגורים. מעבר להיבט הכלכלי הצר, השבת קרקעות אלו למדינה תסייע בהגשמתן של מטרות ויעדים חברתיים דוגמת פתרונות של דיור בר השגה במסגרת הקצאת הקרקע במכרז.
משאבים של רבים – בידי מעטים
באופן דומה, המדינה זוכה כיום לתמורה זעומה ומקוממת בגין הקצאה לגורמים פרטיים של משאבי טבע השייכים לכלל הציבור. כך יוצא כי משאבי ציבור מנוצלים על ידי גורמים פרטיים שעושים בהם שימוש להפקת רווחי עתק, בלי שהמדינה והקופה הציבורית מתוגמלות כראוי.
|
|
כך לדוגמה מוחזקים ומנוצלים משאבי ים המלח בידי חברת כימיקלים לישראל, בעוד שהמדינה זוכה לתשלום של אחוזים בודדים בגין ניצול משאבים יקרים אלה. כך גם מים מינרלים מועברים לידי חברות המים המינרלים ללא מכרז וללא תמורה נאותה למדינה. דוגמה אחרונה מתוך רשימה ארוכה היא האופן בו מוקצה אתר החרמון השייך לכלל הציבור לשליטת נווה אטי"ב, ללא תמורה הולמת למדינה.
כתוצאה מניהול כושל זה מפסידה המדינה כספים רבים. הנפגע העיקרי מכך הוא הציבור בכללותו, ובעיקר מעמד הביניים והשכבות הנמוכות בחברה הישראלית. מצב זה אינו מוסרי, אינו צודק ופוגע קשה בעקרונות של שוויון וצדק, להם מחויבת מדינת ישראל.
תיקון עיוותים אלו יאפשר להיענות לחלק משמעותי מן הדרישות המועלות במחאה בלי לפרוץ את מסגרת התקציב. במקביל, הוא ישרת עקרונות של חברה מתוקנת וצודקת בחלוקת משאביה. לפיכך, יש לדרוש מממשלת ישראל לעבור שינוי תודעתי ותפיסתי ביחס למשאבים הצבוריים שנמסרים כיום בתמורה זעומה, להגדיל את שליטתו של הציבור במשאבים אלו ובד בבד להעשיר את כלכלת המדינה ולהיענות לדרישות העולות מהמחאה.
הכותב הוא מנהל האגודה לצדק חלוקתי, מרצה באוניברסיטת חיפה
וחבר בוועדת ספיבק-יונה של המחאה החברתית
