מאת אדם אמוראי (ברצלונה)
בדרך כלל, כאשר מגיעים לעיר כלשהי בחו"ל, ומנסים להתחבר לפעילים פוליטיים מקומיים, קשה לעשות זאת בלי ליצור קשר מראש, או לפחות – לחפש היטב ברחבי העיר.
בברצלונה אולי היה צריך לחפש, אבל לא היה קשה למצוא. תוך שיטוט בכיכר קטלוניה, או באחת השכונות בשעות הערב, נחשפים מהר מאוד להתארגנויות ולמאבקים שונים, שלדברי הפעילים המקומיים, מתואמים ביניהם.
הפגנת צעירים בברצלונה (צילום: ארכיון זו הדרך)
על פניו, נראה שהמאבק בספרד, שהיה בשיאו בחודשי האביב, נעלם מהזירה הציבורית. חופשת הקיץ והבחירות המקומיות הביאו לדעיכת המחאה ברחובות.
אבל משיחה עם פעילים, ואפילו עם סתם אנשים ברחוב, מסתבר שהתחושות הן אחרות לגמרי: הספרדים לא רק בטוחים שבמהלך חודשי הסתיו תחזור המחאה לרחובות, אלא שבימים אלו ממש, נרקמים הקשרים ונבנות הקואליציות שירחיבו את היקף המאבק, לכשיחזור.
בשהותי בברצלונה, הזדמן לי לפגוש שתי קבוצות שמאל שונות ומעניינות. את הראשונה פגשתי חצי במקרה: באחד הערבים, עברתי בכיכר קטלוניה, ושם ראיתי מספר מעגלי דיון של פעילים. שוחחתי איתם קצת, והם סיפרו על המאבק בספרד עד כה, ועל תוכניותיהם לעתיד. הם גם ביקשו שאבוא למחרת, ואספר על מחאת האוהלים שלנו.
קבוצה שנייה עמה נפגשתי, היא של חברי המפלגה הקומוניסטית הקטלונית. הפגישה איתם לא הייתה מקרית, אלא תואמה מראש, והם גם ביקשו ממני להעביר בפסטיבל השכונתי שלהם, סדנא שתעסוק במאבק החברתי בישראל.
שני המפגשים היו מרתקים, גם עבור הפעילים הספרדים, וגם עבורי. השיחות שניהלנו עסקו לא רק במחאה בישראל ובספרד, וגם לא בהשוואות המרתקות ביניהן, אלא בדבר גדול בהרבה, אשר קורה ממש בימים אלו ברחבי העולם.
כולנו, פעילי השמאל מהארצות השונות, מגלים שהמחאות החברתיות שאנו מנהלים, בישראל, בספרד ובמדינות אחרות, אינן עומדות כל אחת במבודד מהאחרות. כולן קשורות זו בזו, ומהוות הרמת קול מקומית של שאגה כללית, בעד שוויון חברתי ונגד השיטה הקפיטליסטית.
כרגע, כל המחאות הללו הן מקומיות, הגם שדומות. הסיבה לכך שכולן פרצו באותה התקופה, ועוסקות בנושאים דומים, אינה מקרית. הגלובליזציה הקפיטליסטית, המייצרת עולם בצלמה ובדמותה, הפכה לא רק את ההון לבינלאומי, אלא גם את ההתנגדות לשלטון ההון.
המאבקים החברתיים, שאנו עדים להם ברחבי העולם, עוסקים בדמוקרטיה במובנה המהותי, ולא הפורמלי. הם נושאים כולם את הדרישה להפוך את הרוב הגדול של החברה למקבל ההחלטות, במקום קומץ בעלי-הון. מאבקים אלו מזהים את השיטה הקפיטליסטית עצמה, ולא פוליטיקאי זה או אחר, בתור הגורם היסודי לתחלואי החברה.
לאור זאת, השאלה המרכזית העומדת על הפרק, היא איך יוצרים מאבק חברתי עולמי? ב-15 באוקטובר יתקיים יום מחאה עולמי, שנועד להמשיך ולהעצים את תנועות המחאה שהיינו עדים להן בארצות שונות בתקופה האחרונה.
את יום המחאה יזמו הפעילים מספרד, ואליהם הצטרפו תנועות בגרמניה, איטליה, צרפת, יוון, מצרים, וכן מפלגת השמאל האירופית.
הקשרים העולמיים – כבר ישנם. תאריך למחאה – כבר יש. כל מה שנותר הוא למלא את רחובות ירושלים, חיפה ותל-אביב באותו היום, בצד מחאות דומות בפריס, באתונה, בברלין, ברומא, במדריד, בברצלונה ובקהיר.
