זעם רב שורר באוקראינה בעקבות הצבת פסלו של סימון פטליורה מחולל הפוגרומים, השבוע, בעיר ויניצה. המפלגה הקומוניסטית, קהילות יהודיות ופעילי שמאל תקפו את המהלך וגינו את "הנצחת רוצח ההמונים". הפסל הוצב על חורבות הרובע היהודי בעיר הנקרא “ירושלים”.

פטליורה היה מדינאי אוקראיני ימיני ואנטישמי ונשיאה האחרון של הרפובליקה של אוקראינה. כמו כן, כיהן כמפקד העליון של הצבא, שהובס על ידי הצבא האדום ופרק את זעמו על יהודי המדינה. בעת כהונתו התחוללו כ־60 פוגרומים ביהודים ובהם נרצחו עשרות אלפים. אלה שברחו, נתפסו, נרצחו ונקברו בקבר אחים. אלה שנותרו בבתיהם נרצחו בנשק קר, כדי לחסוך בתחמושת. בזמן הפוגרומים ידוע כי התוקפים צעקו "יחי פטליורה".

הפסל של פטליורה בשכונה היהודית לשעבר של ויניצה (צילום: עיריית ויניצה)

באחד הפוגרומים, שנערך ב-15 בפברואר 1919 בחמלניצקי, נרצחו בין 1200 ל-1500 יהודים. אלה שברחו על נפשם נרצחו בירייה, אלה שנותרו בבתיהם נרצחו באמצעות סכינים "כדי לחסוך בתחמושת". באותה שנה, בעקבות התבוסה בעקבות שחרור אוקראינה על ידי הצבא האדום הוא ברח לפולין. ב-1921 הוא חתם על הסכם עם זאב ז'בוטינסקי לפיו תומכיו יעזרו לפטליורה לשוב לשלטון באוקראינה תמורת הסכמתו להקמת מיליציה היהודית. ההסכם זכה לביקורת קשה מצד ברית המועצות, הקהילה היהודית באוקראינה וניצולי הפוגרומים.

ב-25 במאי 1926 התנקש בחייו, בחמש יריות אקדח, אנרכיסט יהודי בשם שלום שוורצבארד, שהיה אזרח צרפת. זאת, כנקמה על ההרג ההמוני בפוגרומים. שוורצבארד הועמד לדין ומשפטו נערך במשך שמונה ימים. אחת עדות ההגנה המרשימות הייתה חיה גרינברג, שתיארה את זוועות הפוגרום בפרוסקורוב, שם צעקו הפורעים "תחי אוקראינה!" ו"יחי אבינו פטליורה!".

עם תום עדויות התביעה, שנסתרו על ידי הסנגור תוך עשיית רושם רב על המושבעים באשר למניעי הרצח, החליט הסנגור לוותר על מרבית עדי ההגנה. לאחר דיון של חצי שעה פסקו המושבעים כי שוורצבארד זכאי, ואף נפסקו לו פיצויים ממשפחת פטליורה. יצוין שקברו של שווארצברד, שנפטר בדרום אפריקה ב-1938, נמצא בבית הקרבות במושב אביחיל. ליד הקבר יש שלט המספר על חייו של שווארצברד ועל ההתנקשות בפטליורה.