קידוחי הגז הם הנושא הבוער ביותר בדיון הציבורי בחודשים האחרונים לנוכח ניסיונות הממשלה לגבש מתווה מול בעלי חברות הקידוח ללא חשיפתו לביקורת הציבור ולטובת בעלי ההון והחברות הזרות. אולם בתוך המהומה נעלם מעין הציבור תהליך חבוי שהוא שלב נוסף בהעמקת הפרטת הפיקוח הממשלתי בישראל: הפרטת הפיקוח על קידוחי הגז והנפט. על כך נמסר מאתר ההפרטות וההלאמות בישראל. בארץ יש מסגרת חוקית מוגבלת בכל הנוגע להסדרת הבקרה והפיקוח של המדינה על חיפוש והפקה של מקורות אנרגיה. את הפיקוח מצד המדינה מבצעת בפועל יחידת הנפט במשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים. ואולם לצורך כך היא שוכרת חברת ייעוץ חיצונית בינלאומית לבדיקת פעילות היזם. יוצא אפוא שהפיקוח בפועל על פעולתן של חברות הגז מוטל על גורם חוץ–ממשלתי. המשרד משמש מפקח–על ומאבד את היכולת לצבור ידע ומומחיות בתחום שהינו קריטי לכלכלת ישראל, לחלוקת משאבים ולנושאים סביבתיים אקוטיים.
בישראל קיימת מסגרת חוקית מוגבלת בכל הנוגע להסדרת הבקרה והפיקוח של המדינה על חיפוש והפקה של מקורות אנרגיה. חוק הנפט התשי"ב-1952 אינו מתייחס לא להיבטים סביבתיים ולא לנושא הפיקוח. תקנות הנפט התשי"ג-1953 קובעות תנאים לקבלת רישיון ולהגשת דוחות ורשומות מטעם בעל החֵזקה בלבד. את הפיקוח מצד המדינה על חיפוש והפקה של משאבי אנרגיה מבצעת בפועל יחידת הנפט במשרד התשתיות הלאומיות, האחראית למתן הרישיונות ולמעקב אחר מימוש תנאי הרישיון. לצורך הפיקוח שוכרת המדינה חברת ייעוץ חיצונית בינלאומית בתחום ההנדסה, הבטיחות והסביבה לבדיקת פעילות היזם, בדיקה שתוצאותיה מדווחות לרשויות. אמצעי אחר שהמדינה נוקטת להגברת הפיקוח הוא הצבת משגיחים סביבתיים על אסדות הקידוח, שתפקידם להבטיח שהקידוחים נעשים מתוך שמירה מרבית על הסביבה.
דרך נוספת להגברת הפיקוח מטעם המדינה היא גיבושה של התוכנית הלאומית למוכנות ולתגובה לאירוע זיהום ים בשמן (תלמ"ת), שנועדה להגן על חופי ישראל והסביבה הימית במקרה של זיהום הים בשמן. דו"ח מבקר המדינה 64א מציין בעקבות בדיקתו כי במשך שנים רבות – מזמן קבלת החלטת הממשלה בנושא בשנת 1998 – התקשו המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה להגיע להסכמות בנוגע לחלוקת האחריות והסמכות בנושא. זאת, למרות תקצוב התוכנית בכ-33 מיליוני שקלים, סכום שנועד, בין השאר, להוספת תקנים ייעודיים במשרד להגנת הסביבה. תוכנית זו גובשה רק בשנה שעברה.
עוד באתר ההפרטות וההלאמות בישראל:
