פרסום של מִנהל המחקר והתכנון של מוסד הביטוח הלאומי, המבוסס על מסקנות מחקר שערך ז'ק בנדלק, משווה בין מערכות הביטחון הסוציאלי של ישראל ושל מדינות הקפיטליסטיות המפותחות (OECD). "השוואה בינלאומית חושפת את מידת הנדיבות של המדינות השונות לתושביהן בתחומי ביטחון סוציאלי ומאפשרת להתרשם מההבדלים ביניהן במידת הכיסוי הביטוחי בתחומים אלה וממגמות הביטחון הסוציאלי בעולם", הסביר פרופ' דניאל גוטליב, סמנכ"ל המחקר והתכנון, בפתח הדבר של הקובץ.
כלכלת ישראל נחשבת לאחת הכלכלות המשגשגות יותר בין מדינות ה-OECD, עם תמ"ג בשיעור של 90% מממוצע מדינות הארגון (37,916 דולר לעומת 41,937 במונחים של כוח קנייה). אוכלוסיית ישראל צעירה בהשוואה למדינות אלה, כאשר בני נוער (בני 15 ומטה) הם 28% מהאוכלוסייה לעומת כ-17% בממוצע במדינות הארגון. קשישים (בני 65 ומעלה) הם 11% מאוכלוסיית ישראל, לעומת 16.5% בממוצע של מדינות ה-OECD.
שיעור המועסקים בגיל העבודה בישראל (70%) דומה מאוד לממוצע מדינות ה-OECD (69%), ושיעור הבלתי-מועסקים (4.9% מכוח העבודה בישראל לעומת 6.5% במדינות הארגון) נמוך יותר. שיעור העובדים הזרים (הביטוח הלאומי מכליל בנתון גם את העובדים הפלסטינים מהשטחים הכבושים) – נמוך מממוצע מדינות ה-OECD. כמו כן, שכר המינימום, העומד על כ-42% מהשכר הממוצע בישראל – גבוה ביחס לממוצע במדינות ה-OECD.
ואולם, השכר הממוצע בישראל, במונחי כוח קנייה, הוא בשיעור של כ-85% מהשכר הממוצע במדינות הארגון. פערי השכר בישראל גבוהים עד מאוד: כ-22% מהמועסקים בישראל משתכרים שכר המוגדר נמוך (פחות משני שלישים מהשכר החציוני במשק). אי השוויון בישראל הוא אחד הגבוהים ביותר במדינות ה-OECD כולן. כמו כן, הפער בישראל בין שכר חציוני של גבר לזה של אישה עומד על 21.8% (הפער הממוצע במדינות הארגון הוא 14.3% בלבד).
אשר למקורות מימון הביטוח הסוציאלי, אפשר לראות הבדלים משמעותיים בין ישראל לבין מדינות ה-OECD. בעוד שבמרבית מדינות הארגון גבוה חלקו של המעביד מזה של העובד בהפרשת כספי הפנסיה והביטוח, בישראל המצב הוא הפוך. כמו כן, דמי הביטוח החלים על מעסיקים נמוכים מאשר הממוצע במדינות ה-OECD, וחלקם של דמי הביטוח במימון הביטוח הסוציאלי – גבוהים מאשר במרבית מדינות הארגון.
הוצאות הרווחה של ישראל, כמו כן, נמוכות בהשוואה למקובל במדינות ה-OECD. בתחום המוגבלויות (ביטוח נכות, נפגעי עבודה ושיקום) ההוצאה של ישראל גבוהה
בהשוואה לממוצע (תאונות בבנייה כבר אמרנו?); אך בכל תחומי הרווחה האחרים – נמוכה. ההוצאה הציבורית השנתית לרווחה לנפש, במונחי כוח קנייה, עומדת על 4,951 דולר בישראל לעומת 7,799 בממוצע במדינות ה-OECD.
כמה דוגמאות: בישראל, קצבת הילד הראשון, המחושבת כשיעור מהשכר הממוצע בנשק, נמוכה במיוחד בהשוואה לממוצע מדינות הארגון; תקופת העבודה המזכה בתשלום דמי אבטלה גבוהה למדי ואילו התקופה המרבית לתשלום נמוכה יחסית; חופשת לידה לאב ניתנת בישראל על חשבון חופשת לידה לאם, לעומת רוב מדינות ה-OECD בהן ישנן חופשות לידה נפרדות; קצבת הזקנה נמוכה בהשוואה לפנסיה הציבורית הממוצעת במדינות ה-OECD. כמו כן, גיל הפרישה לגבר בישראל (67) הוא הגבוה בין מדינות הארגון כולן (יחד עם איסלנד ונורבגיה). כמו כן, ישראל היא אחת משלוש מדינות בלבד בארגון שגיל הפרישה לגבר גבוה מגיל הפרישה של אישה (62), שהאוצר חפץ בהעלאתו.
יוסף לאור
לעיון בדו"ח המלא (126 עמ'):
https://www.btl.gov.il/Publications/survey/Documents/seker_296.pdf
הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב
