מאז ההכרזה על קיום בחירות בזק ביוון ב-25 בינואר, חשים רבים כי יש סיכוי אמיתי שתקום ממשלה בהנהגת קואליציית השמאל הרדיקלי "סיריזה". בקרב פעילי סיריזה ומנהיגיה, ההנחה הרווחת היא שיזכו בבחירות, וזאת בהסתמך על התוצאות הנאות שהשיגה המפלגה בבחירות האחרונות לאיחוד האירופי (מאי 2014) וכן בבחירות המקומיות. מזה חודשים ארוכים, מעניקים סקרי דעת הקהל למפלגה זו כ-30% מהקולות,.
עם זאת, הניצחון אינו מובטח. קרוב לוודאי שהסיעה של סיריזה תהיה הגדולה ביותר בפרלמנט, אולם היא תזדקק לשותפות קואליציוניות כדי להקים ממשלה. הבעיה של סיריזה היא שלא ברור מי יהיו השותפות האלה: המפלגה הקומוניסטית היוונית שוללת כל סוג של שיתוף פעולה עם סיריזה, ואילו המפלגה הסוציאל-דמוקרטית "פאסוק" – שהפסידה קולות רבים לסיריזה – משקיעה משאבים רבים בתקיפה פומבית שלה.
מנהיג סיריזה, אלכס ציפראס, באסיפת קואליציית השמאל הרדיקלי שנערכה באתונה לקראת הבחירות שיתקיימו ב-25 בינואר (צילום: הומניטה)
אם סיריזה לא תצליח לזכות ברוב, החוגים השליטים באיחוד האירופי עשויים ללחוץ על כל שאר המפלגות המיוצגות בפרלמנט – למעט, כנראה, המפלגה הקומוניסטית והמפלגה הפאשיסטית "השחר הזהוב" – להקים ממשלת אחדות לאומית. עדות לכך שתסריט כזה הוא אפשרי – ראינו בעבר הלא רחוק. בנובמבר 2011 יזם הנשיא דאז של הנציבות האירופית את הקמתה ביוון של ממשלת טכנוקרטים, בראשות בנקאי, כדי ליישם מדיניות צנע. שתי מפלגות השלטון המסורתיות – "פאסוק" הסוציאל-דמוקרטית ו-"דמוקרטיה חדשה" השמרנית – תמכו בממשלה זו.
במקרה בו סיריזה תרכיב את הממשלה הבאה, היא תהיה צפויה להתמודד עם אתגרים אדירים במישור המקומי והאירופי. עסקים גדולים, מפלגות התומכות בצנע, וכלי התקשורת – יתקפו אותה ללא רחמים. יתרה מכך, בעלי הון יוונים עשויים להשתמש במוסדות המשפטיים של האיחוד האירופי כדי לחתור נגד סיריזה. למשל: בעלי בנקים יוכלו להגיש לבית הדין האירופי תביעות נגד הממשלה היוונית, אם זו תנסה לארגן מחדש את מבנה המגזר הבנקאי.
מבחינת המפלגה, עובדת היותה בשלטון עלולה להקשות על קיום קשר הדוק ורציף בינה לבין תומכיה, המגיעים מקרב התנועות לשינוי חברתי. המפלגה תצטרך לאזן בין שני תפקידיה – מצד אחד, כמייצגת אלטרנטיבה לסדר הקיים, ומהצד השני, כמפלגת השלטון.
יוון פגיעה במיוחד ללחצים חיצוניים מצד מנהיגי האיחוד האירופי. בבחירות שהתקיימו לפרלמנט היווני בשנת 2012, אמר שר האוצר הגרמני וולפגנג שאובל כי מנהיגי סיריזה הם "דמגוגים", ואילו נשיא צרפת פרנסואה הולנד "הזהיר" את היוונים, כי אם יבחרו בסיריזה – ייתכן ויתר המדינות באירופה יפעלו להוציא את יוון מגוש היורו. עם זאת, בהנהגת סיריזה מעריכים כי האיחוד האירופי לא ינסה להתערב בתוצאות הבחירות באופן ישיר, ובמקום זאת – ינסו להכשיל את הממשלה לאחר הבחירות. "הם לא יעשו לנו טובה ויתנגדו לנו בגלוי. אם הם יהיו עוינים כלפינו – הדבר יעזור לנו בבחירות", אמר אנדראס קאריציס, חבר הוועד המרכזי של סיריזה. ההערכה היא, שמנהיגי האיחוד האירופי יעדיפו שתקום ממשלה בהנהגת סיריזה – אך זו תקרוס לאחר שלא יאפשרו לה למשול, או לאחר שישחדו חלק מבכיריה. מצב עניינים כזה יוריד את קרנה של סיריזה בעיני היוונים, וכן בעיני השמאל והתנועות החברתיות ברחבי אירופה.
ג'ון מיליוס, שהוא מרצה לכלכלה פוליטית וחבר פרלמנט מטעם סיריזה, סבור כי "הם ינסו להצעיד את סיריזה באותו תלם בו הצעידו את מפלגות השמאל באיטליה, אשר היו שמאליות מאוד בהיותן אופוזיציה, אולם יישמו מדיניות ניאו-ליברלית משעה שהיו שותפות בשלטון. פירוש הדבר שעלינו להיות זהירים מאוד. המאבק המעמדי מצוי בכל זירה – וגם בתוך המפלגה".
יאניס וארופאקיס, מרצה לכלכלה המייעץ לסיריזה, מאמין כי אחד הצעדים הקיצוניים בהם עלול הבנק המרכזי האירופי לנקוט כדי להכשיל ממשלה בראשות סיריזה, הוא לאיים בהפסקת ההזרמה של הון נזיל לבנקים היווניים. וארופאקיס מגדיר צעד זה כ"נשק יום הדין", אשר ימוטט את המגזר הבנקאי במדינה. לדעתו, על ממשלה בראשות סיריזה להיות ערוכה להתמודד עם צעדי סחיטה דוגמת זה.
למרות כל האתגרים, חברי סיריזה עדיין אופטימיים. לדבריהם, הסיכוי שממשלה בראשותם תצליח להחזיק מעמד הוא גדול יותר היום משהיה ב-2012. הם רואים סדקים וסתירות פנימיות בתוך הגוש הניאו-ליברלי, ובכוונתם לנצלם: את הוויכוחים הפנימיים בתוך הממשלה הצרפתית, את החשש של הבנק המרכזי האירופי מפני דפלציה, את עמדתו של ראש ממשלת איטליה, ועוד. הם מאמינים כי משעה שיגיעו לשלטון, הדבר יאיץ את המחלוקות הפנימיות בתוך המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות ובתוך האיגודים המקצועיים באירופה.
לדברי אנדראס קאריציס, אסור לתושבי אירופה לקבל את הרעיון לפיו אין הם חופשיים לבחור את עתידם בעצמם. "אנו חיים בתקופה היסטורית, ועלינו להיאבק למען הערכים שלנו – למען דמוקרטיה, חירות וכבוד. המשימה שלנו היא לטעת תקווה באנשים".
ולנטין שוורץ וליסה מיטנדריין
המאמר עומד להתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"
