מתוך 178 תלונות נגד אנשי שב"כ במשך שלוש שנים, לא הועברה אף תלונה לחקירה פלילית, ורק בשני מקרים נפתח הליך משמעתי. כך עולה מתביעה שהגישו הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל והתנועה לחופש המידע. שני הארגונים עתרו לבית המשפט המחוזי בירושלים, בדרישה לקבל מידע בדבר אופן הטיפול בתלונות של נחקרי השב"כ בגין התעללויות, עינויים והליכי חקירה פסולים אחרים. העתירה, שהוגשה השבוע, מופנית נגד הממונה על חוק חופש המידע במשרד המשפטים, והיא מוגשת בעקבות הימנעותו המתמשכת של משרד המשפטים מלמסור את המידע המבוקש.
בית המשפט מתבקש בעתירה להורות על מסירת המידע בנושאים הבאים: מספר המקרים שלא היוו בסיס לחקירה פלילית במחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים (מח"ש) ואשר לגביהם הוחלט לסגור את התיק בנימוק של "הגנת הצורך"; אופן הטיפול של הממונה על בירור תלונות נחקרים (המבת"ן) בתלונות של נחקרי השב"כ ואופן סגירתן; תלונות שהוגשו ליועץ המשפטי לממשלה ושלא הועברו (או טרם הועברו) לטיפול המבת"ן; אופן טיפול המבת"ן בתלונות נחקרי שב"כ, פגישותיו עם המתלוננים; אופן דיווח ממצאיו לממונה עליו בפרקליטות המדינה ו/או לכל גורם אחר; הנוהל המסדיר את סמכויות המבת"ן ופרסומו.
העתירה מוגשת לאחר שבמשך זמן רב לא נענו בקשות של הוועד לקבלת מידע בנושאים אלה, והתשובות שהתקבלו לבסוף היו כלליות, חלקיות, ולא מסרו את המידע המרכזי שהתבקש. כאמור, מן המידע שכן נמסר עולה כי מתוך 178 תלונות נגד אנשי שב"כ במשך שלוש שנים, לא הועברה אף תלונה לחקירה פלילית, ורק בשני מקרים נפתח הליך משמעתי, שתוצאותיו לא פורטו.
הסירוב למסור חלק מרכזי מהמידע, מבלי שניתנה הנמקה המתקבלת על הדעת, סותר את עקרון הגילוי, שהינו עקרון יסוד בחברה דמוקרטית. הדבר מנוגד גם לחוק חופש המידע ולפסיקות בג"ץ. בהימנעותו ממסירת המידע המבוקש מבטא משרד המשפטים זלזול בשלטון החוק ומסתיר את אופן הטיפול בתלונות קשות על פגיעות בזכויות אדם, מידע שאינו בעל אופי מודיעיני או ביטחוני ושאין כל סיבה להסתירו מפני הציבור. הימנעות זו מונעת בדיקה אם מערכת הטיפול בתלונות נחקרי שב"כ מתפקדת כראוי. את העתירה הגישה עו"ד תחריר עתאמלה-מהנא מהוועד הציבורי נגד עינויים בישראל.
