מפגש נדיר עם פעילי שמאל מאפגניסטן התקיים במהלך הוועידה ה-36 של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, שהתקיימה בחודש שעבר באחד מפרבריה "האדומים" של פאריס. בשיחה עם "זו הדרך", השתתפו עבדול זוהור, הידוע בכינויו "ראזמג'ו", מהנדס, תושב קאבול וסגן יו"ר המפלגה לאיחוד לאומי, וד"ר עבדוללה נייבי, יו"ר התנועה למען עתידה של אפגניסטן.

הפגנת נשים בקאבול (צילום: ראווה)

 

זוהור ונייבי לוקחים חלק פעיל בניסיון להקים באפגניסטן חזית שמאל מאוחדת, אשר תציב אלטרנטיבה פוליטית ואידיאולוגית ברורה – לא רק מול הנשיא חאמיד כרזאי, שנתמך בידי הכובשים האמריקאים והאירופים, אלא גם מול יריביו מהאיסלאם הפוליטי, הקשורים לתנועת הטליבאן.

לדברי זוהור, "עמדותינו זוכות בתמיכה הולכת וגוברת בערים ברחבי אפגניסטן, ובייחוד בקרב הצעירים והסטודנטים. ציבורים אלה עוברים פוליטיזציה, נוכח פשעי הכוחות הכובשים ונוכח המורשת הריאקציונית שהותיר שלטון הטליבאן. כיום, רבים מהאפגאנים מבקשים לאחד את המדינה תחת ריבונות לאומית, דמוקרטית ומתקדמת, אשר אינה נשענת על חלוקות עדתיות, שבטיות או דתיות".

 

ד"ר נייבי, מהי התנועה למען עתידה של אפגניסטן?

זוהי תנועה מרקסיסטית, אשר נוסדה בגלות לפני כ-13 שנה. היא הוקמה ביוזמת אפגאנים אשר נאלצו לעזוב את מולדתם, בעקבות השנים הארוכות של דיכוי וכיבוש.

 

מי היו אותם גולים?

מדובר ברבבות אישי ציבור ומנהיגים אשר נאלצו לעזוב את אפגניסטן ב-1992, לאחר שהכוחות הפונדמנטליסטיים השתלטו על הבירה קאבול. מדובר במרבית האליטה האינטלקטואלית ואנשי הרוח של אותה תקופה, וכמובן בפעילי שמאל אשר עסקו במגוון נושאים, ביניהם קידום החינוך, הבריאות, הרווחה, הרפורמה האגרארית ובניית איגודים מקצועיים. רובם ככולם היו חברים במפלגה הדמוקרטית-עממית של אפגניסטן, אשר הגיעה לשלטון בעקבות "מהפכת אפריל": ההתקוממות העממית והצבאית ב-1978, אשר שמה קץ למשטר המלוכני והפיאודלי.

 

ואתה נמנה עם אותם גולים…

אכן כן. אני רופא במקצועי, ומתגורר בצרפת. בעת השתלטות הכוחות הדתיים, הייתי חבר הוועד המרכזי של המפלגה, ואחראי על מדיניות התרבות.

 

מדוע הקמתם תנועה חדשה בגלות לאחר התפרקות המפלגה הדמוקרטית–עממית?

המפלגה הדמוקרטית-עממית לא הייתה מפלגה קומוניסטית, ופעלו בה סיעות רבות, מגוונות ואף מנוגדות בהשקפותיהן. ביניהן יש שתרמו להפלת השלטון.

אני ורבים אחרים היינו חברים בפלג המרקסיסטי במפלגה. "התנועה למען עתידה של אפגניסטן" היא תנועת שמאל מרקסיסטית, המוכנה לפעול יחד עם תנועות שמאל אחרות, אבל מבלי לאבד את צביונה האידיאולוגי.

הפלישה האמריקאית ב-2001 רק הדגישה את הצורך בחלופה לאותם כוחות המצדדים באימפריאליזם או באיסלאם הפוליטי. מזה למעלה משלושים שנה, נופל העם האפגאני קורבן לשלטון של פונדמנטליסטים אכזרים ושל כוחות כיבוש מערביים. אלה פעלו להחליש, למזער ואף להרוס כל אופציה דמוקרטית ועממית אמיתית.

 

כך שאתם לא תומכים בכרזאי?

מובן שאין אנו תומכים בכרזאי ובחבורתו המושחתת. הוא וראשי השבטים שסביבו לא שיקמו את הארץ משלטון הטליבאן, אלא נעזרו בסיוע מערבי כדי לבסס באפגניסטן את מה שאנו מגדירים כ"נרקו-קפיטליזם": משטר קפיטליסטי המבוסס על סחר בסמים, וזאת על חשבון העם.

אני שוהה מדי שנה מספר חודשים באפגניסטן, ושבתי בשבוע שעבר מקאבול, ואני יכול להעיד, על סמך מראה עיניי, כי העוני רק הולך ומחמיר. ראיתי ילדים הנאלצים לעבוד ברחוב ולהתגורר עם הוריהם בבקתות מעץ, בקור של מינוס 10 מעלות. לרוב מדובר במשפחות של פליטים, אשר נאלצו לברוח מאזורי הקרבות.

 

המציאות הזו – היא הסיבה להקמת החזית?

כן. בחודשים הקרובים אנו עומדים להקים חזית רחבה, אשר תציב בפני העם האפגאני חלופה הנחוצה עד מאוד. בחזית יהיו חברות שש תנועות שמאל, ביניהן תנועתי ותנועתו של "ראזמג'ו". כמו כן, בחזית תשתתף תנועה המייצגת את מאמיני האיסמאעיליה – כת שיעית אשר נרדפה במאות השנים האחרונות. האיסמאעילים באפגניסטן, אשר מונים כמיליון, תומכים בצדק חברתי ומתנגדים לשימוש בכוח כדי לקדם את מטרות הדת.

אנו מקווים שקבוצות שמאל נוספות הפועלות באפגניסטן ומחוצה לה יצטרפו אל היוזמה המתגבשת. רוב חברי החזית הם צעירות וצעירים, המאמינים באפגניסטן דמוקרטית, מתקדמת וחילונית.

 

הריאיון פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך":

http://maki.org.il/he/http://maki.org.il/images/stories/zo/2011/zoohaderech.pdf