למחצית העובדות אין חסכונות פנסיוניות. כך עולה מכנס שנערך אתמול (ביום ב') במכללה האקדמית ת"א-יפו, בו הוצגו נקודות המבט של אנשי אקדמיה ומחקר, וארגוני חברתיים בנושא עתידן הכלכלי של השכבות המוחלשות בחברה בעת פרישה ובפרט עתידן של נשים.

מאז 2003 חלו מספר רפורמות בתחום הפנסיה, ביניהן, הסדר פנסיה חובה לכל עובד שהוחל על כלל המשק בצו הרחבה שנכנס לתוקף בראשית 2008. מאז התווספו למעגל החוסכים 320 אלף איש ב-2008 ועוד כ-200 אלף ב-2009. מטרתו של המהלך היתה בין היתר להקטין את המחויבות הממשלתית כלפי הגמלאי ולהעביר לפרט את האחריות לגמלה שלו.

מחישוביי העמותה "סביבה תומכת" שנמסרו בכנס עולה כי אישה שמשתכרת היום משכורת מינימום, בסך  3850 שקל, ותפריש ממשכורתה בכל חודש במהלך 30 שנות עבודתה, תקבל בפרישתו פנסיה חודשית בסך של  1600שקל בלבד. יחד עם זאת, אותה משתכרת שכר מינימום תפסיד במהלך שנות עבודתה כ-50,000 שקל מהכסף שהיה צפוי להצטבר לעת פרישה, כתוצאה מגביית דמי הניהול.

ליאת מולכו, מנהלת פרוייקט הפנסיה בעמותת "סביבה תומכת" ציינה כי "ברוב המקרים דווקא מי שמשתכר שכר נמוך משלם את דמי הניהול המקסימליים שעשויים להגיע ל-12.5% מהפנסיה החודשית.  העובדות והעובדים המשתכרים שכר המינימום אינם בעלי כושר מיקוח מול קרנות הפנסיה ולעיתים קרובות כלל אינם מודעים לסכומים הנגבים מהם". מולכו הוסיפה כי "על המדינה להחזיר לידיה את האחריות לעתידם של בעלי ההכנסה הנמוכה ע"י העברת הטיפול בפנסיה שלהם לידי הביטוח הלאומי וביטול גביית דמי הניהול ממשכורות נמוכות".

מולכו הדגישה בדיון ש"המדינה הפריטה את שירותי הפנסיה והפקירה אותם לידיים עסקיות. נוצר מצב מעוות בו משתכר שכר המינימום שמפריש לפנסיה נפגע פעמיים, פעם ראשונה – עם שלילת זכאותו להשלמת הכנסה ופעם שנייה בשל דמי הניהול הגבוהים הנגבים ממנו על ידי קרנות הפנסיה".