מאת עמירה הס, שליחת "הארץ" לקהיר.

במשא ומתן ביום שני בערב, בין נציגי "המועצה העליונה של הכוחות המזוינים" לבין ארגוני 25 בינואר (מחוללי המהפכה המצרית), הגיעו הצדדים להסכמה לגבי ההפגנה בכיכר א-תחריר שתוכננה מאז יום ראשון: ההפגנה, בה יקראו לפיטורי ממשלת אחמד שאפיק, תתקיים בשישי ולא ביום אתמול, כמתוכנן. במקום זאת, תתקיים הפגנת תמיכה מול שגרירות לוב, בתמיכה בהתקוממות הלובית.

הפתיחה המסודרת הזו, אם נסתפק בה, מחמיצה פרטים רבים שמרכיבים את תמונת המצב של קהיר במהפכה. קודם כל, ברגע כתיבתה (יום שלישי בבוקר), מתנהל דיון נרגש מעל עמודי הפייסבוק – ובו מתרעמים רבים על דחיית ההפגנה. עם שפע הקבוצות שחוללו את המהפכה (או שקמו בעקבותיה) אין הנהגה אחת מוסמכת. ליזום הפגנה הפך פעולה מקובלת מראש. לבטלה – זה כבר בעייתי. שנית, יום שישי נקבע מזמן כיום קבוע להפגנות, עד אשר יכובדו דרישות המהפכה. שלישית, הפגנות מול שגרירות לוב, שבשכונת זמאלק, הפכו גם הן כמעט שגרה בשבוע האחרון. רק ביום ראשון התקיימה שם הפגנה של כ-300 בני אדם. טנק הופיע כשעה או שעה וחצי לאחר תחילתה. "אתם מפריעים לסדר", אמר חייל.

המפגינים אמרו "אולי, אבל בלוב רוצחים בני אדם, זה יותר חשוב". והמשיכו להפגין. כמה ימים קודם לכן התקיימה הפגנה מול שגרירויות אלג'יריה ובחריין (הסמוכות זו לזו). כמה שוטרים העזו להופיע (מאז הניסיון הכושל לדכא את המפגינים בכוח, המשטרה כמעט ירדה למחתרת. במקומות רבים חיילי המשטרה הצבאית עדיין ממלאים את תפקיד שוטרי התנועה). אחד מהם רק אמר למפגינים: "זה לא יפה שאתם אומרים לעבד אל עזיז בוטאפליקה (נשיא אלג'יריה) ?תתנדף'. לא מספיק להגיד ?לך'?". אחר כך המפגינים צעדו לעבר שגרירות לוב, והולכי הרגל והיושבים בבתים הביעו את תמיכתם בחיוכים.

האם זה אומר שתהיה הפגנה קטנה בא-תחריר, של מתנגדי הדחייה, והפגנה אחרת מול שגרירות לוב? אין לדעת. זה חלק מהאינטנסיביות הפוליטית-מהפכנית פה.

למהפכני 25 בינואר רשימה של דרישות שהם מעלים בכל צורה אפשרית: בהפגנות, בפייסבוק, בכרוזים, בפגישות. הנה חלק מהדרישות: שחרור עצורי המהפכה, שחרור האסירים הפוליטיים, ביטול חוק החירום שבתוקף זה 30 שנה, פירוק מנגנון "ביטחון המדינה" (מנגנון המודיעין שבמשרד הפנים), פיטורי הממשלה בראשות שאפיק (חבר קרוב של מובארק), הקמת ממשלת טכנוקרטים לתקופת המעבר, העמדה לדין של האחראים להריגת מפגינים, חקירת מעשי שחיתות ולקיחת שוחד והעמדה לדין של מעורבים בשחיתות.

הצבא והממשלה נענים בהדרגה לעוד ועוד דרישות. שלשום פורסם, למשל, כי התובע הכללי מבקש ממשרד החוץ לבקש רשמית ממדינות זרות להקפיא את נכסי מובארק. ביום שבת הודיע הצבא על שחרור 55 מעצורי ההפגנות ומבטיח לשחרר בקרוב את האחרים. ראש הממשלה שאפיק מנסה להפיס את המפגינים בצעדים שונים: ממנה פעילים במפלגות אופוזיציה, מנסה למנות אישים פופולריים או שבלטו בזמן ההתקוממות (שדוחים את ההצעה כי חשים שה"רחוב" אינו נותן אמון בממשלה שראשה מונה על ידי מובארק ושעדיין מכהנים בה שרים מהממשלה הקודמת). ביום ראשון בערב החליף שאפיק עוד כמה שרים בממשלתו. אין טעם לזכור את השמות – אף אחד לא מצפה שיחזיקו מעמד זמן רב. ובכל מקרה השרים הבכירים לא הוחלפו.

ביום שני בצהריים, קריאות קצובות גברו על שאון המכוניות וצופריהן ברחוב קסר אל-עין. כמובן: עוד הפגנה. מה הפעם? כמה עשרות טכנאים קיימו הפגנה סמוך לבניין הממשלה, בזמן ישיבתה, ודרשו עבודה שהולמת את כישוריהם. רק יום קודם הם התקבלו לשיחה עם השר לחינוך גבוה. ביום שלמחרת התברר להם שהוא פוטר, ועכשיו נציגים מטעמם ישבו עם החדש – כך הם סיפרו. ומה אמר השר שפוטר, הם נשאלו. אחד מהם במקום תשובה השיב בפנטומימה וחיקה את שלושת הקופים: אחד לא רואה, אחד לא שומע אחד לא מדבר.

מי שלא ראה בפייסבוק, או לא שוטט עד לכיכר, למד מאתרי חדשות ביום שלישי שבאותה שעה בדיוק הפגינו כמה מאות שוטרים בכיכר, בדרישה להעלאת שכרם ולהחזרתם לעבודה של שוטרים שפוטרו. גם הפגנות שוטרים – שעד לא מכבר נשלחו לפזר הפגנות – הפכו חזון נפרץ בקהיר המהפכנית. בלי רשיון, ובלי לחשוש.

"האם לפני 25 בינואר הפגנתם?", שאלתי את המפגין-הפנטומימאי. "אולי קצת, אבל פחדנו. עכשיו אין פחד", הוא ענה. אפשר ממש למשש את היעלמותו של הפחד מהרחובות, מהחנויות, מבתי הקפה, מהמוניות, מדפי העיתונים ותוכניות הטלוויזיה. אמנם הצבא הודיע כמה פעמים שהשביתות פוגעות בכלכלה הלאומית וחייבות להיפסק, וביקש להפסיקן. יש שהסיקו שהצבא, כמו צבא, "איים". אבל כל יום מדווח על שביתה או מחאה במקום עבודה – והצבא, כך מסתבר, אינו מעז להפעיל כוח.

זהו מסר חשוב לרואי השחורות, שמראש קבעו כי הצבא חולל פוטש ואין מה לעשות, המהפכה נגנבה. התהליך לא הסתיים, הציבור שהפיל את מובארק לא מוותר, כפי שהוכיחו, למשל, הפועלים בשבע תחנות כוח שהכריזו על שביתת שבת במקומות עבודתם, וזאת כדי לא להפסיק עבודות חיוניות. הם דורשים פיטורים של מנהלים מושחתים, לטענתם, במשרד החשמל, חוזי עבודה קבועים, העלאה בשכר, תוספת סיכון.

בעשרות השנים האחרונות לא נחשפו המצרים לשפע כזה של מידע בעל תוכן ומשמעות, לא רק ידיעות פרסומת על הישגי מצרים ומובארק. המידע מתחלף במהירות, אי אפשר לקלוט ולהכיל את כולו או לעקוב אחר כל ידיעה.

בתוך כל גל הדיווחים על חקירת בכירים החשודים בשחיתות, התבלטה השבוע ידיעה אחת על שליחת השופט מוחמד עטייה לוועדת חקירה. עטייה, בן 41, הוא סגן נשיא מועצת המדינה, הגוף השיפוטי העליון שפוסק במקרה של מחלוקות בניהול המדינה. על החקירה הורה נשיא המועצה, מוחמד עבד אל ראני, בשל השתתפותו של עטייה במהפכה. עטייה סייע למפגינים בכיכר לנסח את דרישותיהם ושימש דובר. עטייה הודיע, מצדו, שהוא מוכן להפסיד את עבודתו "אם זה המחיר למימוש הרפורמה". נשיא המועצה דבק בחוקים.

מצד שני, הופסקה חקירתו של קצין, אחמד שומאן, שהניח את נשקו והצטרף למהפכנים. בפייסבוק הצטרפו אלפים לדרישה לחון את הקצין ולחון אחרים שנהגו כמותו. החדשה על היענות לתביעתם גם היא נודעה קודם כל דרך פייסבוק. לפני כחמישה ימים המועצה העליונה של הכוחות המזוינים החליטה להצטרף לתקשורת עם הציבור בשיטות המקובלות היום, ופתחה דף בפייסבוק. בדף זה היא דיווחה על הוראתו של ראש המועצה להשעות את החקירה.

כמעט שבועיים אחרי שהצליחו לסלק את מובארק, המצרים ממשיכים לבחון מדי יום את הכוח שבידי כל אחד מהם בנפרד, ובקבוצה. הם כל הזמן מתדיינים בכל דרך אפשרית מה ואם צריך לעשות עוד. הם יודעים שהמהפכה לא הסתיימה, אבל מדי רגע הם מרחיבים את גבולות הדמוקרטיה האזרחית שלהם.

עדכון לשלישי אחר הצהרים: שתי הפגנות התקיימו. אחת מול שגרירות לוב, השנייה בכיכר א-תחריר.