מאת ענבר הורביץ ואמיר פז-פוקס. הורביץ היא מנהלת קרן קהילתית טירת הכרמל והד"ר פז-פוקס הוא מנהל הקליניקה לצדק חברתי, הקריה האקדמית אונו. פורסם ב"העוקץ".

בישראל קיים מודל עסקי-חברתי המבטיח שהרווחים מייצור חשמל באמצעות פאנלים סולאריים המותקנים על גגות מבני ציבור יושקעו בקהילה, אך הממשלה מעדיפה לתמוך במודל המסחרי וביזמים

דמיינו עירייה שמקימה על גגותיה פאנלים סולאריים בשיתוף יזם חברתי. החשמל המופק בדרך זו לא רק מפחית את הזיהום, אלא מכניס כספים אשר מתועלים לקרן  של הקהילה הפועלת לרווחת התושבים בעיר פריפריה.  נראה מתבקש? מובן מאליו? משהו שמשרד הפנים ישמח למנף כמודל? אם אתם חושבים כך, אתם כנראה לא מכירים את משרד הפנים הישראלי.

מעשה שהיה, כך הווה: בשנת 2008 החליטה מדינת ישראל לקדם הפקה של אנרגיה חלופית, ובכלל זה – אנרגיה סולארית. במסגרת החלטה זו, נקבע שיצרנים פרטיים יכולים להתקין מתקנים סולאריים, וכי חברת החשמל מחויבת לקנות את החשמל המיוצר בתעריף גבוה פי שלושה מהתעריף בו היא מוכרת חשמל לציבור, ולתקופה של 20 שנה. לאחרונה, רשויות מקומיות גילו את הפוטנציאל להפקת הכנסה לא מבוטלת לעיר, ופרסמו מכרזים להתקנה של מתקנים על גגות מבני הציבור.

מספר זעום של עיריות מבוססות, כדוגמת תל-אביב, רמת השרון וחיפה, התקשרו עם חברה אשר תתקין פאנלים כאמור, באופן שכל ההכנסות תיכנסנה ישירות לעירייה. מנגד, דווקא העיריות שמצבן לא מאפשר זאת (בעצם: למעלה מ-95% מהעיריות) נאלצו לכרות עסקה עם… היזם, במודל אשר ניתן לכנות אותו "המודל המסחרי". במודל זה, רשויות מקומיות מוציאות מכרז להשכרת גגות מבני הציבור אשר ברשותן ליזמים פרטיים. דמי השכירות המשולמים היום לרשויות מהווים כ-20% מסך כל הרווחים הנוצרים בפרויקטים אלו. יתרת 80% מהרווחים מגיעים לכיסו של היזם הפרטי הזוכה במכרז. כך, עיריית עכו פרסמה מכרז להקמת פאנלים סולארים על 24 גגות מבני ציבור בעיר; עיריית אופקים פרסמה מכרז להקמת מערכות על 11 גגות; ועיריית הוד השרון פרסמה מכרז דומה. אם מחפשים פיקנטריה, חפשו ותגלו שאת כל המיזמים הללו מנהלת חברת גרינגו, אשר לה יו"ר חדש, בדמות מי שהיה יו"ר ועדת הפנים והסביבה ושר הפנים – אופיר פז-פינס. יוצא, אם כן, שהמודל המסחרי עושה שימוש במבני ציבור שלא למטרות ציבוריות אלא לעשיית רווחים של בעלי הון ויש ספק רב באשר לחוקיותו.

האם אין אלטרנטיבה? דווקא יש. בשנה וחצי האחרונות, קרן קהילתית טירת כרמל פועלת בשיתוף עם עיריית טירת כרמל, לבנייתו של מודל עסקי-חברתי המבטיח שכל הרווחים מייצור חשמל באמצעות פאנלים סולאריים על גגות מבני ציבור יושקעו חזרה בקהילה ובפרויקטים חברתיים. המודל החברתי של טירת כרמל בנוי על 100% מימון חיצוני ומחלק את הרווחים בין העירייה ובין חממה קהילתית בע"מ, חברת בת של הקרן הקהילתית אשר פועלת לרווחת תושבי טירת הכרמל. בדרך זו המודל החברתי ממקסם את הרווח הכלכלי של העירייה, מצד אחד, והקהילה המקומית, מצד שני, תוך הישענות על הרווחים הנוצרים כתוצאה משימוש בנכסים ציבוריים.

אם הכל כל כך טוב, מה יכולה להיות הבעיה? השכרת גגות ציבור לתקופה של 20 שנה נחשבת עסקה במקרקעין. לפי החוק, הסכם ההתקשרות בין הרשות לקבלן הזוכה דורש את אישור שר הפנים. אלא שבעוד שמשרד הפנים מאשר את המודל המסחרי, הוא מסרב לאשר את המודל החברתי. הדברים הגיעו לכדי כך שהמשרד ביטל את זכייתה של החממה הקהילתית במכרז של טירת כרמל. משרד הפנים נימק את ביטול הזכייה בחשש שיש כאן ניסיון של הרשות המקומית להעברה בלתי חוקית של כספים. לעומת זאת, צריך להזכיר, משרד הפנים מכיר במודל המסחרי ובימים אלה מאשר מכרזים כאלה ברשויות מקומיות בכל רחבי הארץ.

מעבר לכך, לגופו של עניין, טענת משרד הפנים הינה חסרת כל בסיס. המודל החברתי כולל מנגנוני בקרה ופיקוח על הקצאת הכספים על מנת להבטיח שיגיעו לייעודם ויושקעו חזרה בפרויקטים לטובת הציבור, ובכלל זה – שילוב נציגים מהרשות המקומית בתהליכי קבלת ההחלטות על ייעוד הכספים.

מודל טירת כרמל הינו רלוונטי וישים לרשויות מקומיות רבות בכל רחבי הארץ, גם אם אותן רשויות אינן איתנות פיננסית. בכל רשות קיימים בממוצע כ-20 מבני ציבור. החלת מודל המיזם הסולארי החברתי יעניק לרשות ולקהילה המקומית הכנסה של כ-1.1 מליון ₪ לשנה לתקופה של 20 שנה (סה"כ 22 מליון ₪). הכנסה קבועה מעין זו לתקופה של 20 שנה תבטיח יציבות בעשייה החברתית, תכנון לטווח ארוך ובעיקר, תחזק את העצמאות של קהילות מקומיות ואת היכולת שלהן לפעול למען עצמן ולהוביל שינוי חברתי משמעותי. ההערכה כיום היא כי ניתן להקים מערכות של פאנלים סולאריים על 800 מבני ציבור ברחבי הארץ. על-פי המודל החברתי תהיה הכנסה שנתית של כ-40 מליון ₪ לתקופה של 20 שנה (סה"כ כ-800 מליון ₪) אשר כל ייעודה לעשייה חברתית ולטובת הציבור.

המודל המסחרי, לעומת זאת, יזרים לקופות הרשויות המקומיות רק כ-240 מיליון לתקופה של 20 שנה. בימים אלה של דלות משאבים, וגידול הפערים החברתיים, יצירת מקור קבוע להכנסה עצמית עבור עשייה חברתית בקהילות פריפריה, יהיה הישג פורץ דרך.

הערכים המוספים שהמודל החברתי יוצר הינם כלכליים וחברתיים כאחד והם מציגים יתרון ועדיפות ברורה על פני המודל המסחרי. אנו תקווה שמשרד הפנים יצליח להכיר בחלון ההזדמנויות ולאשר את מודל המכרז. באם משרד הפנים יישאר עקבי בסירובו, קרן קהילתית טירת כרמל והקליניקה לצדק חברתי בקריה האקדמית אונו מתעתדות להגיש עתירה לבג"צ במהלך השבוע הקרוב.